המתנה – חלק רביעי

24 צפיות

יחי המלך המשיח!

להכין מזה מטעמים

[note]

כתוב בליקוטי תורה:

“יש לשאול: כלום זקוק הקב”ה לנסות את האדם בכדי לדעת מה היא מידת יושרו וצדקתו? והרי כבר מראש יודע הוא את אשר יהיה בסוף ובמה יבחר האדם!

אלא: על ידי שאדם עומד בניסיון, מגיע הוא לבחינת “דעת” באלוקות, ככתוב: “כי מנסה ה’ אלוקיכם אתכם – לדעת”.

ובטעם הדבר: שהניסיון, על אף שענינו הסתר פנים, הלא צופן הוא בחובו גם חיות אלוקית, נקודה שיסודה בהררי קודם, במדרגות הנעלות ביותר (כבמשל הידוע, שהאבן שנפלה למקום הרחוק ביותר, היא האבן שהיתה בראש המגדל). על האדם מוטל איפוא לעמוד בניסיון ולקרוע בכך את כל המסכים המסתירים, ולהוציא אותה חיות אלוקית מן ההעלם אל הגילוי – גילוי שיומשך גם אל תוך נפשו.”

[/note]

 

        מן הראוי לומר בפתיחת הדברים שוב: כל התכונות והנקודות המוזכרים, ובכללם עצבות/מרה שחורה/דיכאון- לא מופיעים בדווקא אצל כל אחד שיש לו הפרעת קשב וריכוז, ובוודאי לא באותו מינון ושילוב, ומאידך הם לא רק מנת חלקו של מי שזכה להפרעה זו. את ההוכחה הפשוטה לכך שההתמודדות עם עצבות היא מנת חלקו של כל אדם, נמצא בתניא, שכידוע נכתב עבור הבינוני (ש”מידת הבינוני היא מידת כל אדם, ואחריה כל אדם ימשוך”), וכאמור – שלושה פרקים שלמים בו עוסקים בהתמודדות עם מה שניתן לקרא “מחשבות שחורות בעקבות ראיה ריאליסטית של המצב”. ומן הראוי לצטט את הקטע המסביר מדוע גם כישלונות חוזרים ונשנים (שכאמור בעלי הפרעת קשב וריכוז נתקלים בהם בשפע…) לא אמור לרפות את הידיים:

        “ולכן אל יפול לב אדם עליו ולא ירע לבבו מאד גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו {=המלחמה עם היצר הרע} כי אולי לכך נברא וזאת עבודתו לאתכפיא לסיטרא אחרא {=הצד האחר, היצר הרע} תמיד…

        ושני מיני נחת רוח לפניו ית’ למעלה. א’ מביטול הסיטרא אחרא לגמרי ואתהפכא ממרירו למתקא ומחשוכא לנהורא {=להפוך אותה ממר למתוק ומחושך לאור} על ידי הצדיקים. והשנית כד אתכפיא {=כאשר כופים} הסיטרא אחרא בעודה בתקפה וגבורתה ומגביה עצמה כנשר ומשם מורידה ה’ באתערותא דלתתא {=על ידי התעוררות האדם מלמטה} על ידי הבינונים…

        וכמו שבמטעמים גשמיים דרך משל יש שני מיני מעדנים אחד ממאכלים ערבים ומתוקים. והשני מדברים חריפים או חמוצי’ רק שהם מתובלים ומתוקני’ היטב עד שנעשו  מעדנים להשיב הנפש…”

         אז נכון, שוב ושוב ההתמודדות מגיעה, אין ניצחון מוחלט, אבל למה לחשוב שהתפקיד שלי הוא להיות בדרגת הצדיק? אולי דווקא ההתמודדות החוזרת, המלחמה עצמה, היא תפקידי, והיא הגורמת נחת רוח לקב”ה בדרך של “מעדנים להשיב את הנפש” העליונה?

        בהפרעת קשב וריכוז, כמו בכל תחום אמיתי בחיים, לא פותרים את הבעיות ב”זבנג וגמרנו”, אז למרות שבהמשך הכתבות ננסה לפרט כמה עצות להתמודדות עם מצבי הרוח הללו, יש לזכור שישנם גם “אתגרי קשב” שלא ניתנים ל”פתרון” סופי ומוחלט, וכשמעיינים בדברי התניא לעיל (ומומלץ ללמוד בעיון את שלושת הפרקים!) מבינים גם למה: הקב”ה לא רוצה אותך מלאך אחרי X שלבים, אלא מתרוממת ומתמודדת שוב ושוב! אחד הקטעים ששמעתי מגיל צעיר מאבי שיחי’ הרב אברהם מייזליש שציטט בשם המשפיע ר’ חיים שאול ברוק ע”ה שהיה מצטט מהזוהר על פסוק התהילים – “בשוא גליו אתה תשבחם” – שהגל מבקש מהקב”ה רשות לשטוף את החוף על מנת להראות את גדלות השם, ואומר לו השם: הנחת שלי היא דווקא מזה שאתה לא מתייאש למרות שאתה מתנפץ על החוף, ובכל זאת שוב ‘אוסף את עצמך’, שוב מתנשא אל החוף ושוב… מתנפץ! אבל לא מתייאש!!!

        אבל בכל זאת, עולה השאלה – אז בשביל מה זה בעצם בא הניסיון? מה התכלית של כל זה? אם נעמיק יותר ונתבונן נראה בגלוי את התממשות דברי האדמו”ר הזקן בקטע למעלה: הניסיון מחשל את השרירים. הדבר דומה לאימוניו של הספורטאי שכאשר הוא מתאמן כראוי – הרי האימון קורע את סיבי השריר. ואז בעזרת התזונה הנכונה וכו’ – נבנה בשריר סיב חדש, חזק יותר, גמיש יותר. ואז חוזר חלילה… האם נאמר שחבל על הזמן להתאמן? ממש לא! כל אחד מבין שעצם האימון וה’קריעה’ מביאים את הספורטאי לאן שהוא מגיע בסופו של דבר.

        הניסיון הוא בשבילנו, ה’נפילה’ לטובתנו, וצריך לדעת זאת, ולנצל את הכוחות הנצברים בעזרתו. מן הראוי לציין כאן כי אין הכוונה שרק אחרי שהתאוששתי מהדיכאון אני מצליחה לנצל את הכוחות, אלא כבר בעת הניסיון והנפילה לדעת להגיד לעצמי את המילים שמעודדות ומחזקות אותי ונותנות לי את הכוח “לצאת מזה” מהר יותר, ומחוזקת יותר.

         לסיכום: הידיעה מה יש לי, למה, ממה, ומה התפקיד שלי – כבר מרגיעה. החלטתי להתמודד!!! אמנם התחושות הללו של דיכאון / ראיית ‘הכל שחור’ – יחזרו שוב ושוב, אבל אנחנו מחליטים לזהות זאת כמה שיותר מוקדם, כבר ברגע שהמחשבות מתחילות, ולהלחם! וכעת גם יש לנו על היצר הרע הזה יתרון משמעותי, הנובע מכך שאנחנו יודעים מאיפה זה בא, ואז אנחנו דוחים אותו בשתי ידיים. יתרה מכך, כעת יש לנו עוד תשובה להגיד לו: כולך רמאות, שעוד מתעצמת על חשבון המתנה (-הפרעת הקשב וריכוז) שה’ נתן לי, ואני מתכוונת דווקא ליהנות מהיתרונות שבמתנה, לא ליפול בגללה! אז לך מכאן, פטה-מורגנה אחד! ואפשר גם להזכיר לו את מה שכתוב בהוספות לכתר שם טוב: “העצבות נחשבת בעיני חסידים כעבירה דאורייתא”.

 יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)