מאיפה באה תורת החסידות?

342 צפיות

 …המשך הספר של נחמה גנוט “מודעות עצמית – תניא”

שני שלבים ושתי סיבות לגילוי תורת החסידות

שני שלבים ושתי סיבות לגילוי תורת החסידות נרמזים בהסכמות לספר התניא.

דרכו של אדמו”ר הזקן, לעבודת המידות החסידית, דווקא דרך השכל, נחשבת לפריצת דרך חדשה, או ליתר דיוק לשלב ב’ בהפצת תורת החסידות,   לפי הסבר זה לתורת החסידות ישנם שני שלבים.

שלב א’ – החסידות הכללית שיסד הבעל שם טוב.

שלב ב’- חסידות חב”ד שיסד אדמו”ר הזקן.

שני שלבים אלו בהפצת החסידות, מקבילים בדיוק לשתי הסיבות העיקריות שלשמם הגיע והתגלתה תורת החסידות לעולם.

תורת החסידות היא פנמיות התורה, בתחילה הייתה נסתרת לחלוטין, רבי שמעון בר יוחאי היה הראשון שגילה את תורת הסוד, אך במשך אלפי שנים היא נשמרה ליחידי סגולה בלבד, הארי ז”ל הרחיב את היריעה, והגדיל באופן משמעותי את קהל היעד של לומדי תורת הנסתר, אך עדין תורה זאת המשיכה להיות נחלתם של יחידים.

תורת החסידות הפכה את תורת הנסתר, לנחלת הכלל.

ולכן, נתקלה בהתנגדות עזה.

מהפכה זו שהתחילה לפני כשלוש מאות שנה, נעשתה משתי סיבות והתרחשה בשני שלבים שונים.

הסיבה הראשונה לגילוי תורת החסידות, דווקא בדורות האחרונים, הייתה, מפני צורך הדור.

מסופר שכאשר ראה ר’ פינחס מקוריץ, דף מתורת החסידות, שהתגלגל על הרצפה, פנה לאדמו”ר הזקן ושאל בתקיפות. “כיצד יתכן שדברי תורה נעלים כל כך, התגלגלו על הרצפות?”

ענה לו אדמו”ר הזקן במשל:

“פעם היה מלך, עשיר גדול, עם ארמון מפואר ביותר, ועושר שהתבטא בכל פינה, הדבר היקר ביותר שהיה למלך היה הכתר, כתר זהב מעוטר שאבן חן נדירה ויפיפיה מעטרת אותו. האבן נחשבה לשיא פאר הממלכה, והמלך כמובן שמר עליה כבבת עינו.

למלך היה בן יחיד, יום אחד חלה הבן במחלה אנושה, רופאים שבאו מכל העולם בנסיון לרפאותו, כמעט, הרימו ידים ממצבו הקשה, עד שלפתע הופיע רופא שטען, שיש דרך לרפואת את בן המלך החולה.

“ישנה אבן יקרה ונדירה, שאם יכתשו אותה, ניתן להכין ממנה תרופה, שאפילו עם רק מעט מהתרופה יכנס לפי הבן, הילד יחלים ממחלתו הקשה.

הרופא רשם את שמה של האבן, ולאחר ברור קצר התברר שזאת בדיוק האבן היקרה המונחת, על כיתרו של המלך.

בארמון התחוללה מהומה, האם לכתוש את האבן היקרה?

אלו טוענים, שזהו פאר הממלכה כולה.

ואלו טוענים, שבנו החולה של המלך, קודם לכל דבר אחר.

עד שלבסוף נקרא המלך בעצמו, ופסק שבן המלך קודם.

משל זה נתן אדמו”ר הזקן, והסביר שתורת החסידות, היא היהלום שבכתר. החלק הנעלה ביותר בתורה, ולכן פירסומה לכלל העם גרם להתנגדות בעולם, כתוצאה מהתנגדות שהתרחשה גם בהיכלות עליונים.

אך הקדוש ברוך פסק, שכיוון שעם ישראל  שאלו בניו נמצאים במצב רוחני הזקוקים לרפואה מיוחדת, עבורם ניתן לכתוש את האבן היקרה ביותר, והעיקר להציל את בניו האהובים.

הצלת בני ישראל זאת רק הסיבה הראשונה להתגלות תורת החסידות.

הסיבה השניה, היא הכנה לקראת הגאולה.

מסופר שראש השנה עלתה נשמתו של הבעל שם טוב להיכלו של משיח.   שאל הבעל שם טוב, את מלך המשיח. “מתי אדוני בא?”

וענה המשיח:

“לכשיפוצו מעינותיך חוצה!”

התפקיד הנוסף והחשוב של תורת החסידות הוא, הכנה לביאת המשיח.

אדמו”ר הריי”ץ, אמר:

תורת החסידות משולה, גם לפחמים, וגם לפנינים.

הפחמים, והפנינים מסמלים שני ניגודים. פחמים נחשבו למוצר הכרחי המיועד להסקת הבית, בכפור הרוסי בעונת החורף, ובלעדהם היה ניתן לקפוא למוות.

לעומת זאת פנינים, נחשבים למוצר מותרות, תכשיט יקר שניתן לחיות בלעדיו.

בתורת החסידות ישנם את שני הרובדים. הרובד החיוני, שנוצר כתוצאה מירידת הדורות, וריבוי הנסיונות, שמחייב לימוד חסידות כהגנה מפני הסכנה. לעומת הרובד היוקרתי, שניתן כדי להתכשט בו.

בדרך כלל ניתן להסתפק בפחמים, אך ישנם מצבים בהם נדרשים גם הפנינים. כאשר כלה יוצאת לקראת חתנה, היא מתקשטת לפניו, כך עם ישראל ערב הגאולה, שמוגדרת בספרי התנ”ך כנישואין בין כנסת ישראל לאביה שבשמים, צריכים להתקשט בדברי חסידות עמוקים.

וכאן נמצא ההבדל, בין החסידות הכללית, שמסתפקת ברובד החיוני, לבין תורת חסידות חב”ד הענפה, שהגדילה, והעשירה את ספרית החסידות, במאות ואלפי ספרים נוספים, ולכן נתקלה בהתנגדות עזה ביותר.

ואכן סיבת ישיבתו של אדמו”ר הזקן בכלא, הייתה בעיקר בגלל הסיבה השניה. אדמו”ר הזקן לא הסתפק בהפצת תורת החסידות, כתרופה בלבד, אלא הפיץ מעבר לכך, את פנמיות התורה באופן של פנינים, מעבר לנדרש להצלת הבן החולה, ועל כך נוצר קטרוג נוסף בשמים.  סיבתו הייתה, רצונו העז לזרז את הגאולה, ולהתחיל ללמד את פנמיות התורה בבחינת טעימה, מתורת הגאולה.

 אדמו”ר הזקן ישב בכלא 53 יום֭, והמספר הזה זהה למספר הפרקים בחלקו הראשון של הספר, וכנגד כל פרק ישב יום בכלא. מעניין לציין שהמספר 53 מקביל גם למספר הפרשיות בתורה, וחמשת חלקי התניא,  מקבילים לחמישה חומשי תורה֚, מה שהופך את הספר לתורה שבכתב של תורת החסידות .

מסופר שבעת ישיבתו בכלא, באו לבקרו מוריו, הבעל שם טוב והמגיד. (שכבר הסתלקו מהעולם) ואדמו”ר הזקן שאל אותם האם עליו להפסיק בהפצת החסידות? ומוריו ענו לו: “מכיון שהתחלת, תמשיך ביתר שאת”

אדמו”ר הזקן שוחרר ביום י”ט כסלו ממאסרו. לאחר שהממשלה הרוסית, הגיע למסקנה שההלשנה נגדו, לא הייתה נכונה. שיחרורו מהכלא הרוסי, היה הוכחה לכך שגם בשמים הסכימו עם דרכו, שעם ישראל זקוק לתורת החסידות, גם כתרופה, וגם כהכנה וטעימה מתורת הגאולה.

בהוצאת ספר התניא, רצה אדמו”ר הזקן לקבל את הסכמת מורו, אך מכיוון, שהמגיד ממזריטש הסתלק מהעולם קודם לכן, ביקש את הסכמתם של בחירי תלמידיו.

בספר התניא מופיעות הסכמותיהם של שנים מתלמידי המגיד, ר’ זושא מאניפולי ורבי יהודה לייב הכהן. שתי ההסכמות, עוסקות באותו עניין עצמו, הכרח הוצאת הספר לאור, ובדיוק מאותה סיבה.

 ספר התניא נכתב בתחילה כקונטרסים ומכתבים, אותם שלח אדמו”ר הזקן כתשובה, ליהודים שהתיעצו איתו בעניני עבודת ה’, קונטרסים אלו התפשטו בציבור והודפסו, בעתקות שונות. בעתקות השונות נוצרו טעויות סופרים רבות, שבחלקם נעשו הטעויות בזדון, שזאת הייתה הסיבה (בעולם הזה) לכך שכתבי התניא התקבלו בתערומת אצל חלק מגדולי ישראל, שפסלו אותם ואת החסידים בכלל, והובילו לעלילה כלפי אדמו”ר הזקן.

מכיוון שכך, ראה אדמו”ר הזקן חובה להביא את הדברים לדפוס באחריותו, ומינה לתפקיד זה, את האלמנה והאחים ראם, וביקש שבמשך חמשת השנים הקרובות רק להם תינתן הזכות להדפיס את ספר התניא.

הסכמותיהם של שני הצדיקים דומות בתוכנן, וההבדל המעניין ביניהם נמצא דווקא בשנה אותה מציינים בסוף הסכמתם.

רבי יהודה לייב הכהן חותם בשנת תקנ”ו , שאלו גם ראשי התיבות של המילים: תניא קטורת נשמה ורוח, שרומזות לצורך של כתיבת ספר התניא, כקטורת ותרופה למחלות הדור. ואילו ר’ זושא מאניפולי, מציין את שנת פדותינו, כשהוא רומז לסגולת הספר ומטרתו כהכנה לגאולה.

 להתחלת הלימוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)