אימרה חסידית פרשת וירא – שווה חיוך

74 צפיות

פרשת וירא – על הכנסת אורחים

… ש[לא] אכלו כאחד…

כאשר נפגש רבי חיים מקוסוב עם מחותנו רבי ישראל מרוז׳ין הכינו סעודה גדולה לכבודם. רבי ישראל נוהג היה שלא לאכול כמעט מאומה ולאחר שטעם מעט דחה את הצלחת מעליו. שאל הרבי מקוסוב: מחותן יקר, מדוע אינכם סועדים את לבכם?
השיבו רבי ישראל: הסכמנו לירידתנו לעולם רק בתנאי שעשינו עם הגוף – לא ליהנות מהעולם הזה ולהסתפק רק במה שנחוץ.
כאשר שמע את הדברים הפסיק הרבי מקוסוב את אכילתו ודחה גם הוא את צלחתו מפניו. שאל אותו רבי ישראל: ואתה מחותן? מפני מה אינך אוכל? האם גם אתה התנית כך עם גופך?
לא – השיב רבי חיים בחיוך – אלא שלימוד גדול למדתי מהנהגת ליל שבת. כאשר שב האדם מבית הכנסת מלווה בשני מלאכים, עוד קודם הקידוש אומר הוא להם ״צאתכם לשלום״ האם זו קבלת פנים ראויה? וכי לא היה מן הראוי להזמינם לסעודה?
אלא – סיים הרבי מקוסוב – אנו אומרים כן מפני שאין זה נעים לשבת לסעודה יחד עם מי שאינם אוכלים ושותים…

כוחו של הרגל[ים]…

רמ״ח אברי האדם הם כנגד מצוות ״עשה״ ושס״ה גידיו כנגד מצוות ״לא תעשה״. הצדיק, איבריו מרגישים את התורה ועושים את המצוות מעצמם [כפי שהתבטא אדמו״ר הרש”ב: ״חינכתי את גופי שכל אבר יעשה את המוטל עליו לעשות. עיבדתי את גופי כפי הוראות השולחן ערוך״].
כך, מבאר רבי מאיר מפרמישלאן, ידע אברהם כי גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה, כיון שכאשר נראו לפניו ערביים אלו – החלו רגליו לרוץ לקראתם, זאת למרות שהקב״ה היה עומד עליו.

כל המארח …כאילו הקריב…

״יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית״. ואמר רבי שמלקע מניקלשבורג: יותר ממה שהאורח זקוק לבעל הבית, בעל הבית זקוק לאורח לשבת. וכתב רבינו תם: ״כשרוצה הבורא לשלוח מנחה לחסידיו, יזמין לו עני על שער ביתו, וכשיתבונן האדם כן . . יראה בזה הארת פנים אליו״.
וכדאי לשים לב כי הרבה מה׳עובדים׳ הגדולים, כשהיה בביתם אורח לשבת, קיצרו בתפילתם… ומתאים עם המבואר בחסידות שגשמיותו של יהודי אחר – רוחניות היא.
[וכפי שמספרים על המשפיע בליובאוויטש, החסיד המפורסם ר’ מיכאל דער אלטער שפעם, באמצע קריאת שמע, הבחין שנעליו של אחד התמימים קרועות, הפסיק ורמז לאחראי על מחסן הביגוד שיתן לאותו בחור נעליים. כששאלוהו היתכן להפסיק באמצע ״יחודא עילאה״? נענה ר׳ מיכאל ואמר: ״זהו ה׳יחודא עילאה׳ האמיתית…״
ולהבדיל מהבדיחה שמספרים על שני חברים שצעדו ונעליו של אחד היו קרועות. הוציא חברו ׳בוכטא׳ של כסף, הסיר ממנה את הגומיה ואמר לו: קח את הגומיה וחזק בה את הרצועה הקרועה… בהוסיפו: עבור מה יש חברים?!…].

אורח משול ל’דג’ – יומיים מריח…

אמנם מצות ׳הכנסת אורחים׳ גדולה היא וזכות לבעלי הבית, אך אין הכוונה שעל האורחים לא מוטלת אחריות כלל. עליהם להתנהג כראוי, לכבד ולשים לב שלא להכביד על מארחיהם. דבר חשוב: על האורח לשים לב שלא לשהות תקופות ארוכות מדי שלפעמים גורמות אי נעימות, וכפי שמבארים את לשון הגמרא ״כל אשר יאמר לך בעל הבית עשה – חוץ מצא״, כי את זאת עליך להבין לבד…
ומספרים על אחד שישב עם אורחיו עד שעה מאוחרת ורצה לרמוז להם שילכו… הביט על השעון ותמה: מילא אני, עלי לשבת בשעה מאוחרת שכזו מכיון שיש לי אורחים, אך אתם…

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)