בדיחות בסוכות

בדיחות בסוכות
743 צפיות

אל תבט [רק] אל מראהו…

הרבי הריי”ץ נהג לתת את ארבעת המינים שלו לציבור כדי שיברכו עליהם, ובמנהג זה ממשיך גם הרבי מלך המשיח. מובן מאליו, שאחרי כמה אלפי יהודים שמיששו את האתרוג מדי יום, כבר לא נראה האתרוג יפה ומהודר כל-כך.
שאלו פעם את הרבי אם אין הוא חס על כך שהציבור פוגע בהידורו של האתרוג. נענה הרבי ואמר: “אתרוג שאלפי יהודים ברכו עליו וקיימו בו מצווה – יש לך הידור גדול מזה?!”…
פשיטות מגיעה עד פשיטות העצם
למורנו הבעל שם טוב היתה סוכה בנויה חמר, ואמר: “נוי הסוכה שלי הם יהודים פשוטים בעלי קבלת-עול, הגורמים שמחה למעלה בשמחה של מצווה שלהם מצד אמונתם הפשוטה.”

כפרה שאחר (יום) הכיפור…

כותב הרס”ג כי ארבעת המינים באים לכפר על האדם, כל מין על איבר הדומה לו במראהו:
האתרוג דומה ללב, והוא מכפר על הרהורי לב של חטא.
הלולב דומה לעמוד השדרה של האדם, והוא מכפר על הגאווה.
ההדס דומה לעיניים, והוא מכפר על הסתכלויות אסורות.
הערבה דומה לשפתיים, והיא מכפרת על לשון הרע.

לרדת מהגג…

בהיות אביו של הרבי – רבי לוי יצחק ע”ה – ב’גלות’, חיפש דרך לבנות סוכה. כאן בא לעזרתו החורף המתקרב, והוא הסביר לבעלת הבית הגויה את צוקך ה”דחוף” בבניית פרוזדור, למען לא יחדור הקור אל הבית. בעלת הבית הסכימה, אך התנתה עמו כי יעשה לפרוזדור תקרה חזקה כדי שיחזיק לזמן ארוך. בקושי רב הצליח רב לוי’ק לשכנעה כי את התקרה אפשר לבנות אחר-כך כשהחורף יהיה קרוב יותר…

תבוא הישועה מכל-מקום…

הושענא אותי הרווק. בודד כמו מקק. גלמוד נאנק. דחוי ונזרק. הדוף ונאנק. חתונתי לא תרחק. טובתי תחזק. יגוני לך אצעק. כבר לא גיבור וחזק. ליבי נסדק. מעלה אבק. נאנק מן הדחק. סבלי נא יומתק. עצוב ומאופק. פגישותי סרק סרק. צעיר כבר לא, וחסר ברק. קולי בדמע נהנק. רוצה להזמין כבר סנדק. שמחה תשיב ממרחק. תוהה עד אנה אזעק.

אני והיא הושיעה נא!

הושענא אותי הרווקה. בבדידות מחכה. גמורה מהמצוקה. דרכי ארוכה. הדין עלי מצדיקה. ובמטרתי עוד דביקה. אבל כבר מרגישה את החריקה. יודעת אם זה לא זה תוך דקה. כאובה ובעצבנות לוקה. מה, אני כזאת דפוקה? נמאס להעביר פגישות בשתיקה. סובלת ומבכי חנוקה. ענני אלוקי השקיקה. פדני מן המועקה. צרותי עושות אותי מחוקה. רפא המכה. שדכניות לרוב, אך בלי שום הברקה.

אני והוא הושיעה נא!

בדיחת קרש(ים לסוכה)…

שני עובדים גילו לתדהמתם, כי ה’בוס’ מצפה מהם לעבוד גם בחול המועד…לשמע ה”בשורה” זינק אחד מהם על השולחן, נאחז בצינור מהתקרה, ונתלה הפוך עם הראש למטה.

“מה אתה עושה?!” נזעק הבוס – “אני מנורה”, השיב לו העובד.

“מה?!” נבהל המנהל “אתה חייב חופש דחוף. רד, קח את החפצים שלך ותחזור אחרי סוכות”.

ירד העובד, כיבה את המחשב ויצא. רגע לאחר מכן קם העובד השני והתחיל לארוז. “סליחה, לאן אתה הולך?” שאל המנהל, “הביתה”, משיב השני, “איך אני יכול לעבוד בחושך?!”…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)