שינוי אמתי הוא שינוי צורת החשיבה

ספר התניא
106 צפיות

בכתבה הקודמת, הבאנו על קצה המזלג את מעלותיו, של ספר התניא, וגם כתבנו מעט למי בעיקר ייעד אדמור הזקן את ספרו,  “ספר של בינונים

 בכתבה זאת אנו אוחזים עדין , בדף השער.

בענוותנותו הגדולה מכנה אדמור הזקן את ספרו֚ “ליקוטי אמרים֭”.

“מלוקט מפי ספרים, ומפי סופרים קדושי עליון֚”

 שהספרים הכוונה לרמבַ”ם המהר”ל מפרג ויש אומרים גם השל”ה הקדוש֚ והסופרים הם הבעל שם טוב והמגיד.

“מיוסד על הפסוק: ” כי קרוב אילך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו”

פסוק זה המופיע בחומש דברים, מבטא את הצורך לעבוד את ה׳ בכל שלושת לבושי הנפש.

בפיך – דיבור.

בלבבך – מחשבה.

לעשותו – מעשה.

יש אנשים המסתפקים בעבודת המידות֚, שינוי עצמי רק בתחום המעשה והדיבור֚, אך בחב”ד לא מוותרים על השכל והרגש֚. ולהפך כאן נמצאת ההדגשה העיקרית העבודה העיקרית נמצאת בעולם החשיבה.

כיום כאשר אנו כבר חיים בדור שהרבי הבטיח שזהו דור הגאולה֭, הגישה הזאת תופסת תאוצה. בספרי פסיכולוגיה רבים וגם לצרכי רפואה משתמשים ב”דמיון מודרך” ומאמינים בדרך של חשיבה חיובית֚ ושינוי התנהגות באמצאות שינוי בחשיבה, אך בזמנו של אדמור הזקן רעיונות אלו היו בבחינת פריצת דרך.

על פי תורה יהודי מחוייב להגיע ליראת ה׳ ואהבת ה׳, שאלו מצוות המקוימות לא בעולם המעשה ולא בעולם הדיבור אלא ברגש הנמצא בלב, דבר שנראה בתחילה כקשה ואולי לא אפשרי לדרוש מכל אחד. אך התורה מבטיחה  שזהו דבר הקרוב מאד לכל יהודי. אך כיצד הפסוק הזה קרוב באמת לכל אחד? את זה מבטיח אדמור הזקן: “לבאר הייטב, בדרך ארוכה וקצרה.”

על פי הפשט הדרך הארוכה נכתבה בראשית הספר: פרקים א׳ ־ יח׳ בהם מבואר כיצד להגיע לעבודת ה׳ בדרך הארוכה והיסודית־ דרך ההתבוננות. דרך המקבילה להוראתו של הרמב”ם שמצוות אהבת ה׳ ויראת ה׳ משמעותם המעשית היא, התבוננות ולימוד המבאים לידי מידות אלו בנפש.

ואילו מפרק יח׳ מתוארת הדרך הקצרה. אדמור הזקן מגלה את אהבת ה׳ המסותרת בנפשו של כל יהודי ויהודי, וכיצד כל אחד יכול לנצל ולהשתמש באהבה זו לעבודת ה׳ שלו, ובפרט במצבים בהם הוא נאלץ להתגבר על נסיונות העומדים בדרכו.

אך לביטוי זה יש משמעות נוספת עמוקה יותר, שמחזירה אותנו למקום ממנו הוא נלקח֭.

במסכת עירובין מסופר על רבי יהושוע שהיה בדרכו לירושלים.

שהתקרב לירושלים הגיע לפרשת דרכים, ולא ידע לאן לפנות. שאל את אחד מילדי המקום, באיזו דרך עליו לבחור? והילד הירושלמי הפקח הצביע תחילה על דרך אחת ואמר.

“זאת דרך קצרה וארוכה֚”,

אחר כך הצביע על הדרך השניה אמר:

” וזאת דרך ארוכה וקצרה”

בחר רבי יהושוע בדרך הקצרה והארוכה, ומיד ראה את העיר. אך בהמשך דרכו נתקל בגדרות ופרדסים והתקשה ללכת֚. חזר לפרשת דרכים ופגש את הילד ושאלו.

“מדוע אמרת לי, שזאת דרך קצרה֚?”

 ענה הילד.

” אמרתי קצרה וארוכה”

הלך רבי יהושוע בדרך השניה֚. הדרך הייתה אומנם ארוכה יותר֚, אבל סלולה והוא הגיע לירושלים בבטחה.

אדמור הזקן מתאר את דרכה של חסידות חבד כ”ארוכה וקצרה֚” דרך שנראת בתחילה ארוכה יותר, וקשה להשגה֚, אך בהמשך הדרך מתבררת כיסודית ביותר וקולעת למטרה.

ניתן לכך שני משלים֭.

משל אחד מחולה שעל גופו מופיעים פצעים שונים. רופא רגיל נתן לו משחות שונות, התרופות אומנם הועילו, אך לאחר מכן הופיעו פצעים נוספים. ניגש החולה לרופא ממוחה יותר שטען שהבעיה נמצאת בכלי הדם, וכאשר ינתן טיפול הולם לכלי הדם ניתן להבטיח שהפצעים לא ישובו.

משל נוסף מאדם שמבחין בגנב המתקרב לביתו, האיש יכול לבחור שתי דרכי פעולה אפשריות: אחת להרחיק את הגנב מביתו, אך אז ישנו חשש שהגנב ינסה את מזלו בהזדמנות אחרת. אפשרות שניה היא, לאפשר לגנב להכנס ואז לטפל בו.

אפשרות שמבטיחה שלא יחזור שנית.

דרך זו המוגדרת כארוכה וקצרה, זאת הדרך היסודית שמתווה אדמור הזקן.

ונסיים את החלק הזה בשני סיפורים חביבים֭.

הסיפור הראשון מספר על רב מכובד שבנו התקרב לדרך החסידות האב שלא ראה את דרכו החדשה של בנו בעין יפה ניסה להבין את המניעים לבחירתו והבן השיב

“בדרך התניא ישנה עבודת המידות שלא ניתנת בכל ספר אחר”

האב שהתקשה להסכים עם בנו טען שניתן להגיע לעבודת המידות מלאה גם על ידי הספרים הקודמים֭

לבסוף החליטו בינהם על נסיון֚, האב יבחר מידה עליה הוא מעוניין לעבוד על עצמו֚, ולאחר תקופה מוסכמת מראש יעמיד הבן את אביו בנסיון, והאב יצטרך להוכיח את עצמו.

בחר האב לעבוד על מידת הענווה, ובכל יום ישב למד והעמיק עד שהרגיש שהוא מוכן לנסיון.

באותו שבוע ניגש הבן למשרתו האישי של אביו  ואמר לו שיש לו בקשה חשובה.

“בערב שבת הקרובה כאשר אבי יבקש ממך ביצאתו מבית המרחץ שתנגב את גבו אמור לו אדוני הרב בכל ערב שבת אני מנגב את גבך השבוע אני מציע שנתחלף ואתה תנגב את גבי “

המשרת הופתע֚ והבן נאלץ להפציר בו שהדבר חשוב מאד ועומד בהררי קודש ולבסוף הסכים המשרת לבקשה החריגה

ערב שבת הגיע֚ בבית המרחץ אנשים רבים מבני הקהילה֚, הרב מגיע עם משמשו וכולם נוהגים בו כבוד֚. לאחר המקלחת פונה הרב כהרגלו למשרתו שינגב את גבו֚, והנה לתדמהתו משיב המשרת את תשובתו המחוצפת כפי שאמר לו בנו של הרב֭.

בבית המרחץ השתררה דממה, כולם ציפו בדריכות לראות כיצד יגיב רבם המכובד֭.

והנה להפתעת הנוכחים, לוקח הרב את המגבת בידו, ומתחיל לנגב את גבו של המשרת.

אף אחד מן הנוכחים לא מבין את המתרחש, רק בנו של הרב כובש את חיוכו.

שהגיעו הביתה הבין הרב שזהו הנסיון שהכין לו בנו, הוא התקשה להתאושש מהבזיון הקשה שעבר עליו, אך הרגיש שלפחות צלח את הנסיון.

פנה הבן אל אביו ושאל:

“אבא נכון שבמעשיך עמדת בנסיון בגבורה אך מה חשת ברגעים אלו כלפי המשרת”

“חשתי”  ענה האב המושפל.

“שאני רוצה לעשות לו את מה שאמר בלאם לאתונו, (לוא יש חרב בידי כי עתה הרגתיך)”

ענה הבן:

” זהו ההבדל, אילו היית לומד חסידות היית מצליח גם בהרגשתך פנימה לא לחוש כעס כלפי משרתך”

 דרכה של חסידות חב”ד לא מסתפקת, בעבודת המידות במעשה ובדיבור בלבד, אלא דורשת שינוי מעמיק גם בצורת החשיבה.  בהלכות לשון הרע, מדגישה החסידות שהעבודה העיקרית היא לא רק המנעות מדיבור רע, אלא העיקר היא המנעות מחשיבה שלילית על הזולת.

הסיפור הבא  המספר על הרבנית רבקה, אשת אדמו”ר מהר”ש, משמש דוגמא ומופת, לאהבת ישראל, מסוג זה:

הרבנית רבקה הייתה אשת חסד גדולה וידועה במאפייה המעולים, אותם הייתה מכינה בעיקר עבור חולים ובני משפחתם.

יום אחד, חמדה אחת מנשות העיירה לטעום ממעשי ידיה֚, ולכן ניגשה לרבנית וספרה לה על בנה החולה.

שכנה רכלנית, שהעניין חרה לה֚, לא יכלה להתאפק, וסיפרה לרבנית שהאשה בדתה את הסיפור מליבה֚, כי רצתה להנות ממעשה ידיך, ובנה בריא ושלם֭.

ענתה הרבנית.

“תודה רבה שבשרת לי בשורה משמחת כל כך דאגתי לילד החולה”

מסיפור זה ניתן ללמוד על חשיבה חיובית, ואהבת ישראל אמתית, שבזכותה לא הבחינה הרבנית, אפילו בלשון הרע עסיסית כל כך֭.

 תכונה זאת, מנסה תורת החסידות להעביר ללומדיה.

לכתבה הראשונה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)