במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו

בוויטעבסק היה ד”ר ליבערמאן ז”ל. הוא נחשב בין הרופאים המומחים והיה ירא-אלוקים מאד,  זהיר בקלה כבחמורה בכל דבר. גם היה מבין היטב בלימוד גמרא וכו’. ברוב בתי-הכנסת היו לומדים עין יעקב בין מנחה למעריב, וגם הוא למד בפני הקהל עין יעקב, שלא ע”מ לקבל פרס, באחד מבתי הכנסת. הוא לא היה מהחסידים והתפלל נוסח אשכנז בבית-כנסת של אשכנזים. כמובן שלא היה מתערב כלל בעניני חסידים ומתנגדים, מה-גם שהיה בזמן כ”ק אדמו”ר מוהרש”ב נ”ע, האדמו”ר החמישי של חב”ד, שאז לא היה כבר שום מחלוקת כלל. אף שוויטעבסק לא היתה רחוקה מליובאוויטש, לא היה אף פעם בליובאוויטש, וגם לא הכיר את הרבי נ”ע.

באם הזמינו אותו אצל חולה בשבת קודש, היה מתחמק מללכת, אבל אם היה מוכרח לבקר אצל חולה, לא נסע בעגלה אלא הלך ברגל עד בית החולה. כן היה לו מן המוכן ניירות ריקים, עליהם חתם את שמו בערב שבת. כן החזיק אצלו בשבת קודש נער אחד, לא יהודי, שיודע לכתוב בלטינית, והיה לוקחו עמו אצל החולה. הנער היה לוקח עמו את כל הכלים הדרושים לשם בדיקת החולה, ובביתו של החולה, היה הרופא אומר לו מה לכתוב על הניירות שהכין לפני שבת. יצויין, כי על-פי-רוב, לא היו מזמינים אותו בשבת קודש.

פעם, ביום שבת קודש, לאחר בואו מבית הכנסת בתום סעודת שבת, כנהוג, שכב מעט לנוח מעט, ונרדם. בחלומו ראה איש אחד בעל-הדרת-פנים, עם זקן צהוב, שאמר לו: לפעמים, אם מזמינים אותו בשבת קודש וקשה לו ללכת בהרגל בגלל המרחק, עליו לנסוע, כי אולי המצב של החולה הוא פיקוח נפש.  לאחר שהקיץ, היה לו החלום לפלא, כי מעולם לא ראה את האיש ולא את צורתו.

בתוך כך נשמעו דפיקות על הדלת. העוזרת פתחה את הדלת, והנה עומד שם יהודי מהכפר הסמוך לוויטעבסק, ואומר שהוא מוכרח לראות דחוף את הרופא. המשרתת ניסתה להסביר לו, כי הרופא אינו נוסע בשבת, אבל הוא טען שמוכרח לראותו. כאשר מסרה לרופא את דבריו של הזר, נבהל הרופא, כי הרי אף זה עתה ראה מה שראה בחלום. הוא יצא אל האיש ושאל ממנו על בקשתו. הלה סיפר לו, שזה כמה שבועות שבתו הבתולה חלתה, וכבר הזמינו אליה רופאים – אך ללא הועיל, וכעת החמיר המצב, לכן בא לבקש ממנו לבוא אליה לבקרה, כן אמר, שיש לו כאן עגלה מוכנה לנסיעה.

הרופא, לאחר שראה ושמע את הדברים בחלום אך זה עתה, הבין, שצריך לנסוע. הוא הסכים למבוקשתו ואמר להביא את העגלה ויסעו מיד. כעבור שעתיים של נסיעה הגיע אל החולה, ולאחר שבדקה ראה שהיא באמת חולה רצינית. הוא כתב לה תרופות מתאימות והלכו מיד להביא את התרופות. חזרה כבר לא נסע לביתו בשבת, אלא נשאר שם עד הלילה. בעודנו בבית החולה ראה, כי התרופות שרשם מועילות לחולה, ואמר להם איך להתנהג עמה בהמשך.

במוצאי שבת, אחר תפילת ערבית הסיעוהו חזרה אל ביתו, ולפני לכתו ביקש שאחר יום-יומים יודיעו לו מצב החולנית. לאחר כמה ימים הודיעו לו על מצבה, ושוב הגיע ובא אל החולה. הוא ראה שמצבה הוטב בהרבה, בע”ה, ורשם לה שוב תרופות מתאימות. כן נתן להם הוראות איך להתנהג עמה, ותוך זמן קצר קמה ממיטתה עד שלאט-לאט הבריאה לגמרי.

יום אחד הזמינו אותו לבקר איזה חולה בליובאוויטש, כנראה שלחו לו במברק טלגרמה. מכיון שכבר הגיע לליובאוויטש, אף שלא הכיר את הרבי אישית אך שמע ממנו הרבה, החליט לבקר אצל הרבי ליחידות. לאחר שפתחו לו את דלת החדר וראה את הרבי היושב ליד שולחנו, נבהל מאד. הוא נשאר עומד ליד הדלת ולא היה מסוגל להיכנס מרוב פחד. הרבי הזמין אותו להתקרב לשולחנו ולנוח מעט. אחרי שהתאושש מעט מפחדו, סיפר לרבי את כל מעשה החלום באותו יום שבת, וכן מה שאירע אותו היום עם החולנית. כן סיפר, כי מיד כאשר ראה את צורת פני הרבי, הכיר עליו שהוא הוא האיש אותו ראה בחלום, ולכן כל כך נבהל! השיב לו הרבי מרוב ענוותנותו: אינני יודע משום דבר, אבל יתכן שהיה זה מיינע א עצה [עצה שלי]. (כלומר, ששאלו ממנו איזה רופא להזמין עבור החולנית, והוא יעץ להזמינו).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)