נעים (?) להכיר – פרק חמישי

264 צפיות

סיפורה של נשמה

כח הדעת

 חיים התהלך בדירתו קדימה ואחורה, לכוד כארי בסורג.  המכתב המונח על השולחן, טילטל את עולמו. כבר עברו שעתיים מאז ששליח הדואר הרשום ביקש ממנו לחתום על קבלת המשלוח, אבל הוא לא הצליח להירגע. בזו אחר זו עולות תמונות, אחת יותר מטלטלת מהשנייה, בזה אחר זה נשמעים קולות, קולות שהוא לא מסוגל היה לשמוע.

“תהייה הגיוני ותפתח את המעטפה” – פקד המוח על הלב. “אתה אפילו לא יודע מה מופיע שם!”
אבל הפקודות של המוח נראו מגוחכות לעומת הרעד שאחז בידיו.

“אני חייב להסיח את הדעת” – חשב בקול רם. “להסיח את הדעת?” – פתאום הביטוי הזה נשמע מעט שונה. הם למדו על שלושת המוחין, אחד מהם זה דעת. למה מסיחים דווקא את הדעת? למה לא את החוכמה הוא הבין, חוכמה זה השראה של רעיון ממקור נעלה יותר, אבל למשל להסיח את הבינה? לא להתבונן בעניין. נשמע יותר מדויק…  ‘אשאל את ברוך’ – החליט, רגע לפני ששם את המעיל ויצא לדרכו אל השיעור. רק בדרך הוא שם לב שאכן דעתו הוסחה מהמעטפה המקוללת, אל כוחות הנפש שלו. ‘רק בעבור הרגע הזה היה שווה כל הקורס’ – חשב לעצמו בסיפוק.

הוא הגיע רבע שעה לפני הזמן, ושמח לראות שהרב ברוך כבר שם. “שלום הרב, רציתי לשאול משהו..” – פנה אליו חיים ישירות. “שלום חיים” – קיבל הרב את פניו במאור פנים,  כאילו שכח לגמרי את הסערה במפגש האחרון, “אני מקשיב…”  “במפגש הקודם למדנו על חכמה בינה ודעת, רציתי לשאול, הסח הדעת זה מושג מהיהדות, או סתם ביטוי עממי? ” – שאל. “הסח הדעת זהו ביטוי מכוון ביהדות”. – ענה הרב, “משיח בא בהיסח הדעת”. חיים הביט בו לרגע לא מבין מה הקשר למשיח עכשיו, אבל בחר להתמקד בשאלתו. “למה דעת? לא מתאים יותר לדבר על בינה? הכוח להתבונן? לא לחשוב על נושא מסוים וממלא  לא מגיעים לדעת – שזה למדנו חיבור פנימי והזדהות?..”

“חבל שלא שאלת את זה בכיתה” – אמר הרב, “שאלה מרתקת! ” – החמיא בהתלהבות. “הסחה זה ההפך מחיבור. חכמה כמו שאמרת זהו רעיון מסוים, ואכן בינה זה הכלי. למרות שבפנימיות חכמה ובינה “אלו תרי רעין דלא מתפרדין” – שני חברים שלא נפרדים, עדיין יש כל אחד מהם הגדרה עצמית נפרדת, ודעת זהו החיבור בין הבינה לחכמה. למשל שאלות הן מעולם הבינה. כל שאלה היא בעצם כלי לתשובה, והתשובה היא הרעיון – האור. יחד עם זאת בשאלה הכלי – הבינה גלוי, והתשובה – חכמה – נסתרת. מבין?

כמו אדם שחד חידה, הוא מבחינתו מתאר את התשובה, “אוכלת ואף פעם לא שביעה אם נותנים לה לשתות היא מתה…” – מי ששומע את החידה מתחיל לשאול שאלות, להתבונן, מי שהמציא את השאלה מתאר אש, ותכונות של אש. על פניו הדעת זה החיבור בין הכלי לאור. ובנפש שלנו, דעת זה המקום בו הרעיון כפי שהוא התפתח בבינה נוגע בנו, ומתחבר אלינו. ככה למשל  אדם חרוץ שקם מוקדם בכל בוקר, יש לו אחריות , עליו להיות בעבודה בזמן. אם דעתו על עצמו היא שהוא חרוץ, הוא יקום ברגע הראשון שהאור נוגע לו בעפעפיים, אם דעתו על עצמו שהוא עייף… גם אם בפועל הוא לא – הוא יישן עוד קצת. כי העניין זה לא התובנה עצמה, אלא החיבור אלינו.” סיים הרב את הסברו.

חיים התבונן רגע בדברי הרב, אם הייתי מסוגל להתנתק רגשית מהזיכרונות שלי, יכולתי לדעת כבר מה באמת כתוב  במכתב ההוא…  חשב לעצמו. אבל הוא לא היה מסוגל, וידיו ורגליו נרעדו קלות.  בזה אחר זה הגיעו שאר המשתתפים של הקורס. “אם כן בשבוע שעבר דיברנו על ג’ המוחין, היום נתחיל ללמוד על 6 המידות. ראשית עליינו לדעת שבמעבר בין המוחין למידות יש צימצום של אור. בעוד שכלי המוחין נקיים יותר , ומראים את הרעיון כפי שהוא, כאשר יורדים שלב אל עולם הרגש ,  כאן כבר מדובר לא ברעיון כפי שהוא, אלא הרגש המתעורר בנו בעקבות הרעיון. למשל אם הרעיון שהתבוננו בו הוא כמה טוב ה’. וכמה טוב ה’ מרעיף עלינו בכל רגע, הרגשות שיתפתחו כאשר הנפש בריאה יהיו אהבת ה’ והודיה.

עולם הרגש – מידות

המידות בכללות הן חסד, גבורה, תפארת,  נצח, הוד, ויסוד.  גם המידות כמו המוחין מתחלקות לשלושה קווים, ימין שמאל ואמצע. הקו הימני מסמל את ההשפעה מהנותן אל המקבל, ואת האהבה מהאוהב אל האהוב. קו ימין מסמל התרחבות, התפשטות, גדולה וגילוי. הקו השמאלי מסמל את ההשתוקקות של המקבל אל הנותן, העלייה מלמטה למעלה. מצד הנותן מדובר בכוח הגבול. עצירת השפע, צמצום והעלם. וקו האמצע מבטא את החיבור ההדדי בין העליון לתחתון.

נתחיל עם חסד. חסד זאת בעצם אהבה. אדם שאוהב נמצא בתנועת נפש של להעניק מעצמו אל מושא אהבתו. בכתר הספירה העליונה ביותר – ישנו כוח התענוג, שנמצא בצד ימין של הכתר, ואכן אהבה היא עונג, והיא גורמת לאוהב לחוש עונג מעצם האהבה, ומעשיית החסד למען אהבתו.  אנשים שנפשם קשורה במיוחד אל הקו הזה יהיו בדרך כלל אנשים שמעניקים מעצמם, ללא גבולות, וללא חשבונות.

גבורה לעומת זאת זהו קו שמאל. ניתן לראות את זה משני הכיוונים. מהצד העליון – הצד הנותן – גבורה היא כוח הגבול. לעצור את השפע. לא לתת את מה שהזולת מבקש. מצד התחתון ישנם כמה רגשות שמתאפיינים בקו הגבורה. מחד מדובר ביראת ה’. התחתון מביט ממקומו אל העליון הנעלה ומתמלא יראה. בכתר צד שמאל מבטא את הרצון. הרצון לשמור על הקשר עם העליון כפי שהוא, ולא לפגוע בו חלילה.  ואם להסתכל פנימה יותר- רצון אותיות צינור. זאת אומרת חלל ריק שמבקש מילוי של אור.
כאן ראוי לשים לב שאם אדם מפחד על משהו, סימן שיש בו רצון פנימי עמוק לעניין. “

נשימתו של חיים עצרה לרגע. זה מה שזה אומר? המכתב במעטפה החומה? התגובה הרגשית הקשה שלו, כל החרדות שלא עוזבות אותו מרגע הופעת המעטפה בביתו – כל אלו הם סימן שעוד קיים בו רצון? אחרי רגע אחד של התרגשות, חיים חזר אל עצמו. “הרצון היחיד שקיים בי הוא לשכוח שמשהו מכל זה אי פעם היה קיים.” סיכם לעצמו בשקט. “מהעליון אל התחתון מדובר ברגש של הצבת גבול. עד כאן. זה לא עושים. זה יכול להיות בהפחדה, זה יכול להיות כעס, זה גם יכול להיות מאד מכבד ונעים. אבל הנקודה היא הצבת גבול בין לעצמך בין לזולתך.

המידה השלישית היא תפארת. תפארת היא בעצם איחוד של שתי תנועות הנפש השונות, מלמעלה למטה, ומלמטה למעלה, והקו שמסמלת התפארת הוא קו האמצע. ברגש מדובר ברגש הרחמים. ברגש הרחמים קיים משהו עמוק ומחייב יותר אפילו מרגש האהבה. עד כדי כך שבאמצעות הרחמים ניתן “לפדות” אהבה. למשל אדם כועס על חברו, בגלל פגיעה כל שהיא, עלול להתקשות לסלוח. אבל לעיתים אם נודע לו שהחבר עבר צרה כל שהיא – הרחמים פודים את האהבה מהעלם הנפש. בשעת הכעס האהבה מסתתרת ונעלמת בתוך הלב. היא עוברת מהמקום המודע הגלוי והנחווה, אל העל מודע שאנו לא חווים. ברגע שיש רחמים על האדם, אוטומטית הרגשות השליליים מפנים מקום, והאהבה יוצאת מההעלם אל הגילוי, וחוזרת אל החוויה הגלויה שלנו.”

“סליחה כבוד הרב, זה לא נשמע לי כזה רגש עליון. אף אחד לא אוהב שמרחמים עליו…” – קטע אבי את השיעור. חיוך רחב האיר את פניו של הרב ברוך, חיים כבר למד שהחיוך לא בא מזילזול בשאלות התלמידים, כפי שחש שבוע שעבר, אלא משמחה שנותנים לו להיכנס לעוד נושא קשור.
“שאלה גדולה שאלת ידידי… הבעיה היא לא הרחמים עצמם, אלא שרובנו לא באמת יודעים לרחם”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)