הדלקת הנרות של יום טוב

הדלקת הנרות של יום טוב
101 צפיות

הדלקת הנרות של יום טוב – הרי היא מצווה דרבנן, כמו הדלקת נר שבת.

הטעם על פי פשט של הדלקת נר יום טוב – אינו משום שלום בית, כמו בשבת. כי הרי מותר להדליק ביום טוב, ואם לא הדליקו לפני השקיעה – אפשר להדליק בכל עת שירצו, ואין כאן מציאות של ישיבה בחושך, שמביאה את ההיפך של שלום בית. אלא הטעם הוא משום כבוד יום טוב, והכבוד ניכר ונרגש מאוד בהדלקת הנרות.

מברכים על הדלקה זו, כמו שמברכים על כל מצווה דרבנן. כשחל יום טוב באחד מימי החול – מברכים “להדליק נר של יום טוב”, וכשחל בשבת – מברכים “להדליק נר של שבת ושל יום טוב”.

נוסח כל הברכות תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, כידוע.
אך הם לא תיקנו נוסח של כל הברכות, אלא של רובן. אבל נשארו כמה ברכות שהנוסח שלהם לא נתקן על ידיהם, והן הושלמו בתקופת הגאונים.

הדוגמה לכך – נוסח הברכה על נרות שבת, שנתקן על ידי רב עמרם גאון, כמו שכתב המגיד משנה בפ”ה של הל’ שבת. וכן נוסח הברכה על נרות של יום טוב גם כן נתקן על ידי הגאונים.

מכיוון שביום טוב מותר להשתמש באש – לכן נחלקו הפוסקים מתי צריך להדליק את הנרות.
יש אומרים שראוי להדליק את הנרות של יום טוב לפני השקיעה, כמו נרות שבת. ויש אומרים שמדליקים בלילה, כשבאים מבית הכנסת. ומנהג רבותינו נשיאינו הוא – להדליק לפני השקיעה (אם אינו חל במוצאי שבת, כמובן).

בעניין סדר ההדלקה – יש אומרים שמאחר ואין מניעה מלברך קודם ההדלקה, שהרי מותר להדליק את הנר ביום טוב, לכן האישה צריכה לברך קודם ואחר כך להדליק, כדין כל המצוות שמברכים עליהן לפני עשייתן. ויש אומרים שאין לחלק בין שבת ליום טוב בעניין זה, כדי שלא יבואו לידי טעות. ולכן כתב המגן אברהם, ומובא בשולחן ערוך אדמו”ר הזקן, שכל אחת תעשה כמנהגה לברך לפני ההדלקה או לאחריה. ומנהג רבותינו נשיאינו – כדעה השניה, להדליק ואחר כך לברך, כמו שעושים בכל ערב שבת. וגם בעניין לכסות את העיניים לפני שמברכים – נשים רבות נוהגות לעשות כן גם בערב יום טוב.

אמנם כל זה מדובר אם מדליקים לפני השקיעה, אבל הנוהגות להדליק בלילה אחרי שבאים מבית הכנסת – וודאי יש להן לברך קודם ההדלקה. כי מאחר שלא מדליקות באותו הזמן שרגילות להדליק בערב שבת – אין כאן חשש של טעות, כמ”ש המטה אפרים ועוד רבים בין הפוסקים.

ברכת שהחיינו אצל נשים

נוהגות הנשים לברך ברכת שהחיינו בשעת הדלקת הנרות. הגם שאין שום קשר בין מצוות אמירת שהחיינו ומצוות הדלקת נרות, כי את שהחיינו מברכים על עצם היום טוב, ואפשר לברך אותה בכל עת ובכל מקום שירצה, ואפילו ברגע האחרון של יום טוב. מכל מקום מנהג ישראל תורה היא, וכך נהגו זה דורות רבים, לברך את ברכת שהחיינו בשעת הדלקת נרות.

והן אמת שישנם פוסקים שמפקפקים בעניין הזה, להסמיך את ברכת שהחיינו להדלקת הנרות. אך לא מצד עצם הסמיכות, אלא מטעם אחר לגמרי, כדלהלן.

הפקפוק הוא, שאם יברכו שהחיינו בשעת הדלקת נרות – אז תוכל להיווצר בעיה מסויימת בנוגע לקידוש.

בשעת קידוש, כשהבעל מברך שהחינו – האשה עונה אמן. ואז, כשהיא שותה מהכוס – המילה “אמן” היא הפסק בין הקידוש לשתיה, כיון שהאשה כבר בירכה שהחינו בשעת הדלקת הנרות, ושוב אינה חייבת בברכת שהחינו, כמובן. ונמצא שהאשה שותה בלי ברכה!

ולכן יש כמה אחרונים שמפקפקים במנהג לברך שהחינו בשעת הדלקת הנרות, ואומרים שיותר טוב שהאשה לא תברך שהחינו בכלל, אלא תשמע את שהחינו מהבעל בשעת קידוש, ותכוון לצאת בזה, ותענה אמן כרגיל.
ולפי הדעה הזו, אם האשה כבר בירכה את שהחינו בעת הדלקת הנרות – אז לא תענה אמן אחר ברכת שהחינו של הבעל, כדי שלא יהיה הפסק בין קידוש לשתיה, כנ”ל.
או שתברך לפני השתיה בורא פרי הגפן, או שלא תשתה בכלל. כל האופנים האלה הם מותרים וראוים בהחלט על פי הלכה.
ויש אחרונים שחולקים ואומרים, שבכל זאת אין בעיה לברך שהחינו בשעת הדלקת הנרות, ואח”כ לענות אמן על הברכה של הבעל ולשתות מהיין, ואין זה הפסק בין הקידוש לשתיה.
ואין בידינו הכרע בין שתי הדעות האלה, וכל אחת תעשה כמנהגה.

כתבו כמה אחרונים, שבליל שני של ראש השנה, כשהאשה מברכת שהחינו בשעת הדלקת הנרות – טוב שתכוון גם על הפרי חדש שעתידים לאכול בסעודת יום טוב.

מנהג כל ישראל הוא, שכשהאשה מדליקה נרות בערב שבת – בזה היא מקבלת שבת על עצמה, ושוב אסור לה לעשות מלאכה.
וכן העניין ביום טוב, אם האשה מדליקה את הנרות לפני השקיעה – בזה היא מקבלת את היום טוב על עצמה, וחלים עליה כל דיני יום טוב כולם.
ולכן היא יכולה לברך שהחינו בשעת ההדלקה, כיון שכבר קיבלה יום טוב על עצמה.
כי אם לא תקבל על עצמה יום טוב – איך היא יכולה לברך שהחינו על היום טוב, והיום טוב עדיין לא הגיע?!

הדלקת הנרות של יום כפור

כנ”ל, הדלקת הנרות של שבת ויום טוב – היא מצווה דרבנן. אבל הדלקת הנרות של יום כפור – אינה מצווה, אלא מנהג.
הסיבה לכך – בגלל שיום כפור עצמו אינו יום טוב כלל, אלא זה גדר הלכתי מיוחד לגמרי, שאינו לא שבת ולא יום טוב ולא שום דבר אחר. ולכן גם דין הדלקת הנרות בו שונה, ואינו אלא מנהג.
אמנם זה לא סתם מנהג, אלא מנהג של כל ישראל, ויש לו דרגה הכי גבוהה של מנהג.

ומכיון שמדובר על מנהג – יש מחלוקת האם לברך על המנהג הזה או לא.
הרמ”א פוסק לברך על הדלקה זו, והפר”ח והגר”א פוסקים שלא לברך.

לפי דעת המשנה ברורה – במקומות שאין בזה מנהג קבוע – יותר טוב להנהיג שלא לברך.

הטעם של המחלוקת הנ”ל הוא – אם מותר לברך על המנהג או לא. הן מנהג הנביאים, כמו חבטת הערבה בהושענא רבה, והן מנהג החכמים, כגון לקרוא את ההלל בראש חודש. לדעת הרמב”ם הדבר אסור, ולדעת רבינו תם – מותר. ובכל אחת מהשיטות האלה עומדים עוד כמה וכמה ראשונים. כידוע, האשכנזים נוהגים כדעת רבינו תם, והספרדים – כשיטת הרמב”ם. אך כהיום גם הרבה ספרדים מברכים על הדלקת הנרות של יום כפור.

אך לפי מנהג רבותינו נשיאינו צריך לברך על ההדלקה הזאת, ואין בזה שום חשש.
ומברכים “להדליק נר של יום הכפורים”, וכשחל בשבת – “להדליק נר של שבת ויום הכפורים”.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)