סיפורה של נשמה אחת. נעים (?) להכיר – פרק רביעי

המשך סיפורה של נשמה אחת פרק 4
7 צפיות
לפרקים הקודמים "סיפורה של נשמה אחת"

ריח של גשם חדר בעד החלונות הפתוחים.
חיים ישב בכיתת הלימוד, וחיכה לרב המרצה. הבחורים בשיעור פטפטו בקלילות על הש”ב המאתגרים.  המרצה הגיע, וכולם השתתקו באחת. “אפשר להקריא בקול את שיעורי הבית?” – שאל אסף, החיוך השובב מעט לא מש משפתיו, עוד מהדקות שכבר סיפר לכל מי שהיה מוכן לשמוע על הפעולה שלו… “שלום גם לך”- אמר הרב ברוך בחיוך. “אנחנו לא נוהגים להקריא את שיעורי הבית בכיתה” – אמר, “אך הפעם ניתן לחרוג ממנהגינו”  – סיכם.  “טוב אם כך” – פתח אסף בדרמתיות. “הפעולה שאני עושה כמעט כל יום, זה חוזר אל מתג דוד השמש על מנת לוודא שכיביתי אותו”. הרב חייך, “והרגש העומד מאחוריה זה ייאוש. כבר מזמן התייאשתי שאני מסוגל לכבות את הדוד בזמן”.

אפילו חיים מצא את עצמו מחייך. “זאת לא הבדיחה כמו הכנות…” – חשב לעצמו, מפרש את הצחוק שאחז בו. “ייאוש?” – שאל הרב ברצינות. “האם להערכתך ייאוש לבדו זה רגש שמסוגל להניע אותנו לפעולה חיובית?” החיוך על פניו של אסף קפא. חיים כמעט שאל אם לרב אין חוש הומור בכלל, או שבכוונה הוא מכביד… אבל הרב לא התייחס לא למבט של אסף, ולא למבטים של שאר המשתתפים והמשיך להמתין לתשובה. “נראה שלא” – ענה אסף לבסוף. “אז מה בכל זאת עומד מאחורי התנועה הנפשית הזאת?” חיים הסתקרן. “קבלה עצמית” – אמר אורן בשקט. כולם הביטו בהפתעה. אסף התבונן רגע והסכים – “נראה שכן. קבלה עצמית. קבלתי את העובדה שאני עשוי לשכוח לעשות זאת, ואני מתנהל מתוך נקודת ההנחה הזאת”. סיים . “מצוין” – חייך הרב.

“אז למדנו שכוח  הוא הכוח החיצוני ביותר שבנפש, ושמאחורי כל מעשה עומד רגש, או מספר רגשות. מה עומד מאחורי הרגשות?” – הרב אתגר את הלומדים. שוב החל דיון. חלק טענו שעולם הרגש זה משהו עצמאי בלי שום היגיון תבניות או סדר, חלק טענו שרגש הוא תוצאה של פעילות מוחית מסוימת, אך לחיים לא היה מושג, והוא המתין בסבלנות לתשובתו של הרב.

“בפנימיות התורה מוסבר שמאחורי כל רגש יש שכל. עולם השכל מתחלק לשלושה חלקים, הנקראים חכמה בינה ודעת, ומאחורי כל רגש עומדת תובנה מסוימת. לפעמים הרגש עצמו לא הגיוני, אך אם נעמיק נראה שמאחוריו יש תובנה שיש בה היגיון מסוים, שנרכש בשלב כל שהוא בחיים.
לפעמים התובנה נרכשת על ידי ילד צעיר ,  אך שנים אח”כ היא עדיין מהווה בסיס לתהליכי נפש פנימיים, מבלי שנבחנה שוב על ידי האדם כבוגר.” חיים הביט סביבו. הייתכן שכולם כאן מקבלים את דבריו של המרצה בלי שום פקפוק? כולם כאן מסכימים שהם מנהלים את עולמם הפנימי על ידי תובנות שנרכשו בגיל חמש?? “כן חיים, מה מטריד אותך?” – שאל המרצה פתאום. העצבים של חיים נמתחו עד קצה גבול היכולת. אוקי אז יש למרצה הזה יכולת נסתרת לקרוא את מחשבותיי, מדוע הוא חודר לפרטיות שלי? ועוד לפני כל הכיתה? “מטרידה אותי מאד העובדה שיושבת פה קבוצה של אנשים בוגרים, שמקבלים בקלות את הרעיון שההתנהלות שלהם בחיי הרגש היא כמו של ילד בן חמש. לא יודע איך מתנהל כבוד הרב, אבל אני לפחות עברתי תהליכים בחיים מאז הילדות שלי…”

ברוך חייך. ‘אז זה, כן משעשע  אותו? בדיחות מוצלחות כמו של אסף לא מזיזות לו שריר בפנים, אבל שאלה חדה ונוקבת זה פתאום משעשע. האדם הזה פשוט הזוי’ – סיכם חיים את הממצאים והאבחנה.
“אבל זה לא מה שהרב אמר” – נכנס אסף לשיחה, “הרב דיבר על תהליכים פנימיים בנפש, לא התנהלות מעשית בחיי היומיום” . הטעים. “מה זה משנה ההגדרות?” – שאל חיים, “הריי גם ככה בסופו של דבר ההתנהלות נובעת מאותו מקום פנימי עליו מדבר הרב…” – טען. “אבל יש הבדל בין דפוס חשיבה ופעולה, לבין תוכן המחשבות והפעולות” – הסביר אורן.

“ניקח את הגוף שלנו כדוגמא” – קול עמוק נשמע לפתע. “יש את שלב הגדילה וההתפתחות, איכות וכמות המזון שתאכל כילד ישפיעו על הגדילה שלך. הגדילה עצמה נעשית זמן מוגבל בחיי האדם, על כן, אם ילד לא קיבל די אוכל כדי להגיע לגובה המקסימלי אליו הוא יכול להגיע, כשיתבגר גם אם יקבל מספיק מזון, זה לא יעזור כי זה כבר לא שלב ההתפתחות של הגוף, אלא בשלב הזה האוכל זה סוג של תחזוקה שוטפת. זה יעיל לבריאות, יעיל לכל מיני תהליכים חשובים, אבל על הגובה זה כבר לא יכול להשפיע. “אותו דבר בתחום הנפש, יש תובנות פנימיות שנרכשות בשלב מוקדם, אך הן מהוות בסיס לכל יכולת בניית התובנות אחר כך.” – סיכם לבסוף.

חיים הביט במבט מסופק. “אולי תרצה לבחור תובנה לדוגמה, ונברר אותה” – הציע המרצה. הספקנות בעיניו של חיים הפכה לתדהמה, והדם אזל מפניו. “לא חייבים” – מיהר המרצה שנבהל מתגובתו של חיים לתקן, חיים השפיל מבט. התחושה של מבחן מול כולם, שיבדוק עד כמה הוא באמת מבין על מה הוא מדבר….

“בכל אופן בחזרה לעניננו” – ניסה הרב ברוך להחזיר את השיעור למסלול, “לאחר שלמדנו שיש לנפש שלנו שלוש לבושים, שהם מחשבה דיבור ומעשה, כאשר עולם הרגש רמוז בעניין הדיבור, ולאחר שראינו שמאחורי כל מעשה יש רגש, ומאחורי כל רגש יש שכל, ניגש פנימה ללמוד את כוחות הנפש ולבושיה עצמם. נתחיל מהמוחין. ישנם שלוש כוחות שכליים שונים, הנקראים חכמה בינה ודעת. ספירת החכמה הנקראת גם כוח האב, מבטאת את היכולת להעלות רעיונות. או יותר מדוייק בשפת החסידות להמשיך רעיונות – למשוך ידע רוחני חדש מהעולמות הרוחניים אל העולם שלנו. החוכמה נמצאת בצד ימין של המוחין, ומסמלת את היצירתיות שנובעת מהשראה. בצד שמאל של המוחין נמצאת הבינה. הבינה מסמלת את הבניין שלתוכו החוכמה נקלטת. החוכמה היא אור, הבינה היא כלי. בכוח הבינה מעמיקים את הרעיונות, מרחיבים אותם, ונותנים להם מקום.

למשל אם נתבונן ברעיון היהודי הידוע “אין עוד מלבדו”. הרעיון כרעיון מבטא משהו מאד עמוק, אבל זה בעצם קוד. הבינה מפענחת את הקוד הקצר למשמעות עמוקה ורחבה. למשל אין עוד מלבדו, זה אומר ששום דבר בעולם הוא לא מציאות נוספת על הקב”ה ח”ו. מכאן ניתן להבין שגם אם נראה לנו אחרת, פנימיות של כל מציאות היא אלוקות. ואז מסתכלים על פרטים – זאת אומרת שכל פרט מחיי קשור באלוקות. שכל המציאות כולה היא גילויי אלוקות. אם נעמיק עוד יותר ונשאל מה זה אומר על עצמינו – נבין שבעצם אם אין עוד מלבדו – זאת אומרת שגם אני לא משהו בפני עצמי שנפרד מאלוקות, אני לא משהו מלבדו של הקב”ה. ואם מתבוננים ברעיון הזה יותר ויותר חווית המציאות שלנו משתנית. מדוע? כי אחרי העמקת הבינה מופיעה הדעת. הדעת הוא כוח החיבור של השכל של האדם אל המציאות, ואל עצמו.

דעת בעצם היא הזדהות. זאת אומרת שאותו דבר חכמה, נכנס אל הכלים הרחבים של בינה, ושהה שם מספיק זמן, עד שהתובנות האלו הופכות להיות חלק מההסתכלות שלנו על החיים, על עצמינו, ועל העולם שסביבנו. עד כאן שלושת כוחות בשכל. נמשיך בשבוע הבא בע”ה.”- סיים הרב את ההרצאה.

חיים צעד אל ביתו בלב כבד, תוהה עם עצמו מה הוא בכלל איבד בקורס הזה. אבל התחושה הפנימית שלו הייתה רגועה. איך שהוא למרות הכל, הוא ידע שהוא מתקרב אל הפתרון האמיתי.

לפרק ראשון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)