סיפורה של נשמה אחת. נעים (?) להכיר – פרק שלישי

סיפורה של נשמה אחת, פרק שלישי
12 צפיות
לפרקים הקודמים "סיפורה של נשמה אחת"

חיים הרים מבט, בניין קומות אפור וגבוה התנשא אל על. ‘הבית’- תחושה נעימה נגעה בליבו. המקום השקט אליו  זר צריך לקבל רשות על מנת להיכנס…

הוא נכנס אל הלובי, הזמין מעלית, המתין לה, והיא הגיעה.
אחד היתרונות של מגורים בבניין כזה, זה הפרטיות. עשרים קומות, אין אפילו ציפייה שתכיר את השכנים. דלתות המעלית עמדו להיסגר כאשר השכן החדש – יניב קפץ פנימה. “מה שלומך?” – שאל אותו בחיוך קורן. “בסדר”- הפטיר חיים, “מה שלומך?” – שאל, מתוך נימוס מאולץ . “מצוין!! אני בדיוק חוזר מרופא שיניים” – השיב יניב, בחיוך מתרחב. ועל מה השמחה הגדולה? – חיים כמעט הסתקרן להבין, “בהתחלה הרופא הזה השאיר אותי חסר בינה לגמרי! אבל אחרי המבנה שהוא עשה לי היום, אף אחד לא יכול לומר שחסר לי בורג” – סיים יניב  בתרועת ניצחון. ‘אז הוא פשוט מספר לעצמו בדיחות על כל מה שעובר עליו.’ – פתר חיים את החידה. ‘ייצור אופטימי להחריד’ – סיכם.

“היו צריכים לשים כאן כיסאות” – אמר יניב, לא שם ליבו לחוסר התעניינותו של חיים. ” איך אפשר לעמוד, בזמן שהמעלית עולה 20  קומות??” – מבטו המצפה של יניב לא אפשר לחיים להתעלם. “אהה” – המהם בהסכמה. אם כבר הוא נדרש לסוגיה הזאת, הוא בכלל חושב שצריך לומר תודה שיש מעלית ולא צריך לעלות ברגל, אך הוא לא ראה עניין לחלוק את הגיגיו עם איש. “באיזה מושב תמיד עומדים?” – שאל יניב פתאום. חיים משך בכתפיו. “במושב ליצים” – ענה יניב, ממתין לתגובה. “כתוב ובמושב ליצים לא יישב, סימן שרק עומדים שם” – הסביר. חיים הביט לרגע בצג, וראה שהם רק בקומה רביעית.  הוא לחץ בזריזות על מספר 6, בתקווה שיניב לא ישים לב. “אתה גר בקומה 20, לא? כמוני…” – התפלא יניב שדבר לא נעלם מעיניו. “כן,   אבל…   בדיוק נזכרתי שאני  צריך לומר לשכן…” – למזלו דלתות המעלית נפתחו מצילות אותו מכושר אלתור גרוע, והוא קפץ החוצה, מותיר ליניב את מלאכת הסקת המסקנות… אך חיים העדיף לעלות 14 קומות ברגל ולא להמשיך לשמוע את הבדיחות של יניב. “אבל למה?” – שאל את עצמו, בהפוגה שבין קומה 16 לקומה 17.  “מדוע הסבל שבשמיעת בדיחות גרועות של שכן גרוע יותר מטיפוס במדרגות הללו??”

חיים המשיך לטפס בעייפות. למה. שונא את השאלה הזאת, “למה?”. מה זה משנה. אוף מה הייתי צריך את החוג הה? אני לא מספיק חופר לעצמי גם ככה?? הדלת הדוממת ניצבה מולו מזמינה.
הוא נכנס אל דירתו,  משאיר את כל האנשים שמנסים לפלוש אל חייו מבחוץ, ונעל את הדלת, וכמו בכל ערב – הדליק את דוד המים ואת הקומקום, וצנח אל הספה.

מי שיסתכל עליו מבחוץ יראה אדם נורמטיבי. עובד בהייטק. אמנם לא בתפקיד בכיר אך גם לא עובד זוטר. סדר היום שלו קבוע, ואין שום הפרעה להתנהלות השקטה והמסודרת של חייו.
מי שינסה לערוך השוואה בין נפשו הסוערת והמיוסרת, לבין תבנית חייו הקבועה יתקשה למצוא נקודת השקה. אין שום קשר בין מאורעות היום לבין ים הרגשות של חיים. יכול להיות יום רגוע לגמרי, כאשר הנפש סוערת מאד, ויכול להיות יום קשה הכולל אי הבנות עם המעסיק, וחוסר הצלחה בעבודה,  וליבו כמו בעולם מקביל שקט ודומם. אכן בחייו העכשוויים אין שום גורם לסערות נפש, אך העבר… אוי העבר. רק המלחמה בזיכרונות יכולה לגמור את כחות הנפש שלו, שלא לדבר על הניסיון לחיות את חייו כאילו כלום.

כלום לא קרה מעולם.
כלום גדול הניצב בין ליבו של חיים ובין חייו, מבודד אותו מכל רגש.
כלום ממכר שמתפשט על כל המציאות, ומשתלט על הזהות העצמית שלו. הכלום הזה הוא חיים.

צליל המתג של הקומקום הנכבה הקים אותו מהכורסה. הוא הביט בספל הזכוכית שעל השיש, וחשב על שיעורי הבית שקיבל. במשך השבוע הקרוב עד המפגש הבא עליו לבחור פעולה משגרת יומו, לחשוב על התכלית  שלה, בכל פעם שהוא עושה אותה. במקביל עליו לחשוב מה הרגש העומד מאחורי הפעולה. “הכנת נס קפה בערב” – חשב חיים כשהביט אל הברקים המפלחים את השמיים. זו הפעולה שאני בוחר. מה המשמעות שלה? ” – גיחך לעצמו. בניגוד לרוב האנשים בעולם, נס קפה רותח עם מעט חלב מרדים אותו. כאשר מגיע לביתו הוא בדרך כלל לא רעב, אז הוא שותה את הנס החם והמרגיע, נכנס למקלחת חמה ואז יישן. מה המשמעות אם כן? “רגיעה ומנוחה”. מה הרגש העומד מאחורי הפעולה הזאת? חיים התקשה למצוא רגש. הנחיית עזר למתקשים שהייתה כתובה על דף שיעורי הבית הורתה לו לחשוב ‘לו אדם אחר היה עושה פעולה כזו למען מישהו, מה הרגש שהיה עומד מאחורי מעשהו?’ למרות הלעג שהעלה לו בשיעור כשכתב את ההנחיה הזאת, ראה חיים שכעת זה ממש פשוט. להכין נס חם ומרגיע, על מנת לאפשר לאדם מנוחה נובע מהרצון להיטיב עמו. הכפית עמה ערבב את הסוכר בספל רעדה בידיו. האמנם נותר בו רצון להיטיב לעצמו?

השלב הבא היה לומר לעצמך את הרגש. אבל חיים לא היה מוכן לכך. בטח ובטח שלא בכל יום!
חיים הניח את הכפית על השיש ונשען עליו. פחד נוראי הציף אותו. הקורס הזה זה לא מכבסת מילים לנסיון החזרה בתשובה, אלא משהו שמאיים על כל מה שבנה לעצמו בנפש! התחושות התערבלו וסירבו להיכנס לתוך מילים. הוא שוב לא הבין מה כל כך מפחיד אותו. מה גורם לכל הלחץ והמועקה.

הוא לא הבין שלא היה מסוגל לומר לעצמו שהוא רוצה שיהיה לו טוב.  זה הרי בניגוד גמור לניכור העצמי שאני בונה כבר שנים…!

“הרגע חיים” – קול יציב ועמוק הקפיא באחת את הסערה בליבו של חיים. “פשוט תבחר פעולה אחרת. אתה כל יום הולך לעבודה . המשמעות של פעולה זו היא רצונך להרוויח מספיק כסף כדי לשלם את חובותיך מהעבר מחד, ולא להיות לנטל על החברה מאידך. הרגש העומד מאחורי זה הוא אחריות”.

זהו. הכל טוב. חיים גמע את כוס הנס, ונכנס אל המקלחת, שוטף את התובנות שכמעט עלו לו עם שאר טרדות היום.
הוא לא ציפה שבשיעור הבא הוא יצטרך להתמודד עם זה שוב…

לפרק ראשון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)