נעים להכיר? פרק ראשון

14 צפיות

חיים צעד ברחוב בפנים קודרות, בועט למרחק בכל אבן הנקרית בדרכו, משל היו אלו האבנים שמכבידות על ליבו. ‘למה אני לא מסוגל להבין את עצמי??’ – שאל בתסכול שוב ושוב. “לך לפסיכולוג” – יעצו לו החברים בעבודה. גם כן חברים…  אם אני לא אבין את עצמי, כיצד אפשר לצפות שאדם זר יבין אותי? אבל הכאב לא נתן לו מרגוע. ‘לך תדע, אולי עוד תגלה שזה שווה את הכסף…’. אחח הכסף  – אנחה כבדה פרצה מלבו. איזה כסף?  הוא התיישב בתחנה, משפשף את ידיו זו בזו, בניסיון נואש להתחמם. מסתבר שזו לא באמת טכניקה יעילה במיוחד. הרוח התגברה, ומשהו התעופף לכיוונו. הוא הביט בדף הקרוע בצדו, שנחת לרגליו. סימן שאלה גדול התנוסס במרכזו. מבולבל? במיוחד בשבילך – קורס להכרת האישיות, מבנה הנפש, כוחותיה ואופן פעולתה. בא ללמוד מי אתה, ולהתקדם לעבר מי שאתה רוצה להיות, באמצעות החוכמה העתיקה בעולם. “קצת עפים על עצמם החברה שם בקורס…” – חשב משועשע. הוא ניסה להבין מה היה כתוב בחלק הקרוע, אך תחתיות האותיות הקרועות לא התחברו לו לשום דבר הגיוני. ‘אם כי לאו דווקא שהיגיון זה הצד החזק שלהם…’ – חיוך ציני בצבץ בשפתיו. קול מנוע האוטובוס המתקרב נעם לאזניו, הוא העניק לפלייר מבט מזלזל אחרון, ועלה לאוטובוס, מברך את מי שהמציא את החימום בכלי רכב. עד כמה אנשים יכולים להיות הזויים ביומרות שלהם? חשב לעצמו, כשהתרווח במושב. “לא יודעים אפילו את השם שלך – וכבר מתיימרים להכיר לך את עצמך?! בכלל, אני מכיר את עצמי כבר שלושים שנה. מה הם יכולים לחדש לי??”

חיים שקע אל המושב, מנסה לתת מנוח לבשר העייף. נסיעה ארוכה מצפה לו, והוא נהנה מהזמן הזה בו יכול לנוח ללא ייסורי מצפון. עיניו נעצמו, אך המוח סירב להירדם. “ומה אם יש להם מה לחדש?” – מחשבה טורדנית עלתה בראשו. “אוי לא, הינה זה מתחיל…” – חשב בלאות. חיים מכיר את עצמו. ברגע שעולה לו רצון להבין משהו, ללמוד, לדעת – הוא לא יכול להירגע – עד שירד לעומק העניין. בין אם זו שאלה בטבע (מה תוחלת החיים של פינגווין?) בין אם בגאוגרפיה, היסטוריה או כל דבר אחר. למזלו בדרך כלל ויקיפדיה סוגרת לו את הפינות האלה… הבעיה מתחילה כשאלו קורסים. אוי כמה כסף שפך על קורסים למיניהם – רק כי הוא לא מסוגל לומר לא לידע. הפעם אולי הוא יכול היה להתחמק – כי לא לקח את הפלייר וכ’, אבל הזיכרון הצילומי שלו  ניצב שם, זוכר במדויק כתובת, מקום שעה טלפון…

יומיים אחרי חיים התייצב במקום ובזמן הנכון – ולו כדי להכיר את מי שעומד מאחורי הפליירים האלו. בכל זאת – לא לכל אחד יש את התעוזה לכתוב כך.

“ללמוד אלוקות – להכיר את עצמך”. התנוסס השלט בגאון. “ואו” – לא האמין חיים למראה עיניו. ‘מסתבר שהחברה האלו הרבה יותר יומרניים משחשבתי’ – הסיק בהתלהבות. תחת מעטה הציניות, חיים העריץ אנשים שהולכים עם האמת שלהם עד הסוף, לא מתבלבלים ולא מגמגמים. הוא נכנס, האולם היה קטן אך נעים. המושבים היו רכים מספיק כדי לשבת, אך לא כדי להירדם, הצבעים היו אלגנטיים אך חמימים, והאווירה הייתה לא ביתית מידי, אך גם לא מנוכרת.

חיים שם לב לפרטים האלו, זה עזר לו ללמוד על אופי המקום – בעיקר על אופי האנשים שהמקום שייך להם. הוא התיישב על אחד המושבים, תוהה לעצמו על הבחירה לסדר אותם בעיגול.
“כנראה שזו סדנא ולא הרצאה”- הסיק מניסיונו העשיר. בסדנאות חשוב שכולם יראו את כולם, בניגוד להרצאות בהם חשובה בעיקר האינטרקציה בין המרצה למאזינים.
עוד שישה אנשים ישבו במקומות שונים במעגל, והוא הבין שהוא היחיד שבא לבד. רובם מכירים זה את זה, אבל חיים לא נרתע מכך. להפך, כך הוא יכול היה להיות שקוע לגמרי בלימודים ללא צורך לפזר את תשומת ליבו בין החומר הנלמד לקשרים חברתיים. ‘ואם החומר הנלמד זה אלוקות’ – הוסיף משועשע, ‘אני צריך עוד יותר ריכוז מהרגיל’.

ואז הוא נכנס, בצעדים נמרצים, והופעה מפתיעה. “חרדי???” – הביט בו חיים בתדהמה. חכמה עתיקה, ללמוד אלוקות, להכיר את עצמך- כל אלו אינם אלא שמות מכובסים לשיעור תורה?? – ואו. מישהו לימד אותם שיווק… – הסיק בהתפעלות גוברת.

החברה מסביב לא היו מופתעים. הם התיישרו על מקומם, אחד הסיט את הקוקו לאחור, אחד הכניס את הנייד לכיס, והיה גם אחד שהוציא קלסר ומכשירי כתיבה – כאילו מדובר בקורס אוניברסיטאי. “ברוכים הבאים” – חייך הרב אל תלמידיו.
“קוראים לי ברוך, והיום נתחיל בע”ה קורס חדש, קורס יסודי מאד בהבנת האדם את עצמו ואת זולתו. כתוב בתורה שהקב”ה ברא את האדם בצלמו ובדמותו. לכן אם אנחנו רוצים לדעת מי אנחנו באמת, עלינו ללמוד אלוקות. מבואר בפנימיות התורה, שישנן עשר ספירות אותן ה’ האציל, עשר גילויים שונים של אלוקות. עשר ספירות אלו קיימות גם באדם. מעליהן יש כתר, הספירה האחת עשר. גם היא קיימת אצל היהודי, אך כמו הכתר שלא נמצא בתוך מי שחובש אותו, אלא רק מקיף את ראשו – כך בחינת הכתר שבנפש. מקיפה את האדם, נמצאת מעליו – מעל כוחותיו הגלויים. יחד עם זאת כמו הכתר של המלך שלא שייך לחלק מסוים במלך, אלא מגדיר את כל מהותו – כך הכתר מבטא את החלק המהותי יותר של האדם, שקשור עם עצם המציאות שלו. רק לסר את האוזן – שלוש הספירות הראשונות – חכמה בינה ודעת שייכות למוחין שבנפש. שש הספירות הבאות קשורות לרגש. כאשר האדם חכם למשל, זו הגדרה שמתייחסת בעיקר לשכל שלו. במקרה הטוב גם שאר הגוף נוהג על פי שכל, במקרים אחרים לאו דווקא, אבל כאשר מכנים אדם באחד מהתארים הקשורים עם המוחין – חכם, נבון, זה מתייחס לראש. אותו דבר על הלב – אדם טוב לב, אדם רחמן, אוהב, פחדן – כל רגש שמאפיין אדם מתייחס אל רגשותיו. כאשר מתייחסים לכתר – המלכות עוטפת את כל המציאות של האדם. זה לא רק הראש שלו, או הלב, או המעשים, אלא כל האדם הוא מלך. הכתר אמנם מונח על הראש, אך לא מתייחס אל הראש, אלא אל כל מציאות האדם. וזה שווה בכל מלך- לא משנה מה הן תכונות נפשו, וכ’- כי המלך האמתי הוא מלך בעצם – ובבוא העת עוד נרחיב בכך בע”ה.
כעת ניגש להכרת המבנה הכללי, ובשיעורים הבאים בע”ה נלמד על כל ספירה וספירה בפני עצמה.
נתחיל מלמטה. מה לדעתכם הכוח החיצוני ביותר של האדם?” – הרב הפנה אליהם את שאלתו.

קימטי מחשבה נחרשו על פניהם של חלק מהמשתתפים. ‘מה זה משנה מה דעתינו? מימלא הוא יסביר שמה שהוא מלמד זו האמת היחידה’ – מחשבה מרגנת עלתה בראשו של חיים. ‘ואו. מחשבה נרגנת ראשונה מאז תחילת השיעור…’ – התפלא בינו לבין עצמו, בדרך כלל כאשר הקשיב לשיעורי רוחניות שונים, משפטים ציניים חלפו בראשו על כל משפט של המרצה, עד כי לעיתים היה נדמה שלכתחילה הסיבה שהוא מוכן להשקיע זמן וכסף בלימוד כל חוכמה רוחנית שהי – היא רק כדי להוכיח לעצמו שהציניות שבו חזקה מהכול. שאין שום כוח שישקיט את סערת נפשו, ועד יום מותו הוא יישאר מי שהוא. ואדרבה – העולם הפנימי שלו מוכן לכל אתגר. ‘זה בטח רק ההלם מכך שמקום לפגוש מאסטר הבקי בחוכמת המזרח רחוק, אני פוגש רב.’ – ניסה חיים למעט במשמעות של התגובה השונה של הנפש לשיעור. ‘אז מה הכוח החיצוני ביותר של האדם…’ – החזיר מחשבותיו לתוכן השיעור.

“אבקש שכל אחד שרוצה לענות יציג את עצמו, ויסביר את תשובתו”. – הוסיף ברוך. “לדעתי זה הכוח לחלום” – אמר אחד המשתתפים. “סליחה, שמי אורן” – חייך במבוכה, הריי רק הרגע בקשו מהעונים ראשית להציג את עצמם, ואז להתייחס אל השאלה… המשתתפים האחרים חייכו גם  הם, ואורן הסביר: “כל חייו האדם חולם, אך תמיד החלום יישאר משהו חיצוני אליו, כי כאשר האדם מספיק קרוב להגשמת חלומו זה כבר ירד כל כך לפסים מעשיים שזה הופך להיות משימות, התמודדיות, אף אחד לא באמת חי את החלום של ההווה, במקרה הטוב מגשימים חלומות עבר שבזמן אמת כבר מזמן הפכו מחלומות למשימות”. המשתתפים הביטו בו מנסים לרדת לסוף דעתו.

“מה אף אחד לא נשוי כאן?” – שאל אסף, שישב ליד אורן. חלק מהמשתתפים חייכו, בשביל אלא שלא, אורן הסביר: “כנער היה חלום להתחתן, להקים בית, וכ’. אך כאדם נשוי , לחיות בנישואין – זה הרבה עבודה, משימות, ובהתנהלות יומיומית. מובן שיש בהם גם אושר ולעיתים גם זמנים הפוכים, אך כאשר זה הפך מחלום למציאות – אין תחושה יומיומית של הגשמת חלום, וכבר יש חלומות נוספים, כך שבעצם החלום תמיד יהיה חיצוני לך.” – סיים אורן בנימה פילוסופית. “וככה הופכים בדיחה טובה להספד” – סיכם גם אסף.

‘שני אלא בטח חברים טובים’- גם חיים סיכם לעצמו. הוא הביט ברב ברוך, מצפה לתגובתו.  “אתה בעצם מתאר את השלבים איך חלום הופך למציאות, ואכן בזמן העשייה לצורך החלום, כבר לא מרגישים את התחושות הפנימיות שהיו בנו בזמן שהחלום נרקם. השאלה היא הכוח לחלום עצמו הוא חיצוני או פנימי?” “פנימי” – עלה המהום הסכמה מהתלמידים.  “אני מבין” – אמר אורן. “מה אם כן הכוח החיצוני ביותר של הנפש?”

הדיון היה מרתק. הם הביעו רעיונות מעניינים על כוחות הנפש השונים, וחיים האזין. הרב שם לב לשתיקתו של חיים, שעמדה בניגוד רב לקשב המוחלט שלו לדיון. חיים אכן לא נהג להעלות סברות, והביע את דעתו רק כאשר היה בטוח בה, ויכול היה להוכיח באופן מוצק את צדקתו. אבל הוא כן האזין בקשב רב, והחל לגבש מסקנה. נראה שהכוח החיצוני ביותר בנפש הוא כוח המעשה. מחשבותיו של האדם זה משהו פנימי שנובע מהשקפת עולמו, מבנה הנפש שלו וכ’. ברור שזה כוח פנימי ביותר, עד כי לא כל מחשבה יוצאת החוצה. לרוב חלק גדול מהמחשבות האדם שומר בינו לבין עצמו. כוח הרגש הוא כוח פנימי, אך לרוב האדם חש צורך לבטא את רגשותיו. בין אם בדיבור, בין אם במעשה, זה יכול להיות חיוך קטן או מבט, זה יכול להיות בכי, חיבוק, הענקת מתנה, בריחה, צעקה, לכל רגש ולכל עצמה של רגש יש את הביטוי שלו. אבל עדיין הרגש עצמו הוא פנימי לאדם, ורק הביטויים שלו חיצוניים. יש את כוח הדיבור – שהוא כבר כוח חיצוני, לרוב אדם לא מדבר אל עצמו. מאידך הדיבור מאד מחובר לרגש הפנימי של האדם. הטון, הנימה, בחירת המילים – כל זה מבטא משהו פנימי. אדם יכול לשקר – מה שמעיד שדיבור הוא חיצוני יותר לאדם, כי אדם יכול לומר דברים שלא משקפים את מה שקורה בתוך הנפש שלו. יחד עם זאת אם הוא לא שקרן מיומן מאד, אפשר לשמוע ולהבחין שמדובר בשקר.

אבל יש כוח שמצד עצמו מאד חיצוני לאדם. כוח המעשה. כאשר טועמים תבשיל למשל, אי אפשר לדעת אם הטבח הכין אותו באהבה לבני ביתו, או מתוך אילוצים של פרנסה במסעדה שלא שייכת לו. יכול להיות שהאוכל יהיה מזעזע בטעמו הנורא, אך זה מאכל שנעשה באהבה של מישהו לא מנוסה בבישול שמנסה להפתיע (לטובה…) אדם קרוב, ומרוב רצון טוב שם יותר מידי רכיבים, תבלינים וכ’ עד כי זה בלתי אכיל בכלל. ויכול להיות  מאכל הכי טעים בעולם, שמי שהכין אותו עשה זאת כמצוות אנשים מלומדה, כחלק משגרת עבודתו במסעדת גורמה, כאשר אפילו האהבה לבישול לא מעסיקה אותו, כי זה מאכל שעשה אותו מאות פעמים ואין בו שום ‘חידוש’.

לאחר שיודעים מה הרגש של מי שעשה את הפעולה, אפשר להצביע על פרטים ולהסביר אותם על פי אותו רגש, אבל אותו מעשה יכול לבטא דברים שונים בתכלית. כעת חיים היטה ראשו אל הרב ברוך, ממתין לשמוע האם זאת התשובה שהרב מחפש.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)