בדידות חברתית בעידן הרשתות החברתיות

410 צפיות

מאת חוה אוסטרובסקי

 

הרשתות החברתיות, ובראשן פייסבוק, הופכות אותנו ל”מחוברים” הרבה יותר. יחד עם זאת, מחקרים חדשים מצביעים על כך שמעולם לא היינו בודדים יותר. בדידות שגורמת לנו להיות פחות בריאים.

הרשתות החברתיות הגיעו בעידן של שינוי, שבו הבדידות האנושית הלכה והתעצמה, הקשרים האישיים הלכו והתמעטו. הבדידות הראשונית שבה היינו מצויים גרמה לעלייה בשימוש ברשתות, משום שהייתה שם הבטחה: לחיבור אינסטנט אנושי גדול יותר מבעבר; לקשרים חברתיים משמעותיים ולכמות גדולה של חברים פוטנציאליים.

ברור לכולנו ש’בדידות’ ו’להיות לבד’ אינם דומים. לעתים, יכול להיות מהנה, להיות לבד. גם בחיי נישואים, רוצים לפעמים להיות לבד. בדידות עלולה להתעורר, לעיתים, גם במערכת זוגית שבה בני זוג מאמללים אחד את חיי האחר. בנוסף, אנו יודעים שבדידות איננה עניין של תנאים חיצוניים בלבד, אלא מצב נפשי.

לפני עידן הרשתות החברתיות והטכנולוגיות הדיגיטליות, תחושת הבדידות הייתה הרבה יותר קשה – לא היה מפלט מפניה. כיום, עם ההתפתחויות שחלו ואפשרויות רחבות יותר לקשר, עולה השאלה: האם האינטרנט גורם לאנשים להיות בודדים, או שאנשים בודדים נמשכים יותר לאינטרנט ולרשתות החברתיות? התקשורת האינטרנטית מאפשרת תחליף לאינטימיות. לרוב, רשתות חברתיות אינן מרחיבות את מספר החברים במציאות, אלא יוצרות סוג של אשליה שבה יש הרבה מאוד חברים.

לחברות ברשתות החברתיות יש גם מחיר. עליך להציג את עצמך באופן אטרקטיבי ומעניין, להעביר מסרים שאחרים יתחברו אליהם, להשקיע במציאעת והפצת התמונות היפות ביותר שלך, להעמיד פנים שאנו תמיד מאושרים, שנונים וחכמים. הרשתות החברתיות כולאות אותנו במקום מתיש של העמדת פנים והשקעת אנרגיה בדמות חיצונית שלא תמיד תואמת את מה באמת ובתמים מרגישים.

הבעיה באינטימיות דיגיטלית הינה שמדובר בסוג של אידיליה לא מציאותית, שבה “בן או בת הזוג הפוטנציאליים” נראים לרוב כאילו הם תמיד פנויים רגשית, קשובים, מכילים וכותבים את המשפטים “הנכונים”, מעלים את התמונות האטרקטיביות ביותר שלהם וכו’. מדובר בתחרות לא הוגנת מול העולם המציאותי. זאת בעיקר משום שבמציאות אנשים אינם דמויות “פלקטיות-שטוחות”, אלא אנשים מורכבים המביעים רגשות במילים, במחוות גופניות ובתקשורת לא מילולית.

לסיכום: לא יהיה נכון לומר שבעבר, בטרם עידן הרשתות החברתיות המקוונות, היה טוב יותר. באמצעות הרשתות החברתיות גילינו שהטבע האנושי ניזון מצורך בסביבה חברתית אנושית וממשית; המחשב לא דומה לקשר כזה, ולכן הוא גם לא מספק צורך מסוג זה. ההתקשרות המהירה והטוטאלית איננה הצלה או כרטיס כניסה למקום מאושר יותר, לעולם טוב יותר ולתחושת שחרור גדולה יותר. כאשר בדידות מלווה בסבל היא למעשה משקפת מצב רגשי המצריך בדיקה והסתכלות פנימה בנסיון לבדוק מה עומד מאחורי התחושות הקשות וכיצד ניתן להתמודד עימן, לשפר ולתקן במידת האפשר.

אך בעידן הנוכחי אנו עסוקים רוב הזמן, ואיננו עוסקים בהתבוננות ובחשיבה על מי אנחנו ומה אנחנו מרגישים. הרשתות החברתיות מטשטשות את ההסתכלות פנימה והאנרגיה מופנית כלפי המפגשים עם ה”חברים” ברשת החברתית שאליה אנו שייכים ומאפשרת לשכוח, לזמן מה, מי אנחנו באמת. העיסוק ברשתות החברתיות מספק הזדמנות להתנתק מרגשות מורכבים וכואבים.

הרשתות החברתיות אולי לא גורמות לנו להיות בודדים יותר, אבל הן לא בהכרח מאפשרות לנו להיות משהו אחר. הרשתות החברתיות אינן מאפשרות צמיחה אישית משמעותית, אלא “התחמקות אלגנטית” מחוויית הבדידות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)