הכוונה בשמות הקדושים (המשך)

91 צפיות
הרב אברהם בננסון

בהמשך להמבואר לעיל על הכוונות המיוחדות בשמות הוי׳ ואלקים חשוב לציין, אשר הכוונות האלה, כמו גם הכוונות של פירוש הפשוט של כל השמות הקדושים וכל המילים של תפילה – הן שייכות למדרגה בתורה שנקראת ״פשט״.

כולנו יודעים, שבתורה ישנן ארבע מדרגות כלליות – פשט, רמז, דרוש וסוד. ולמעלה מכל אלה ישנה גם מדרגה החמישית, תורת החסידות. וכן הדבר בכוונות התפילה, כמובן: כל מילה של תפילה יש לה חמש מדרגות האלה.

מבין חמשת המדרגות האלה ישנה חשיבות מיוחדת לשלוש מהן: הכוונות על פי המדרגה הנמוכה ביותר, ה״פשט״, והכוונות על פי הסוד והחסידות, המדרגות הגבוהות ביותר. וכן מבואר בספרים העוסקים בענייני תפילה, אשר מדברים בעיקר על שלושה סוגים של כוונות: כוונות של פשט, כוונות של קבלה וכוונות של חסידות.

במילים אחרות, בנוסף לכוונה הפשוטה של פירוש המילים, ובנוסף לכוונה המיוחדת בשמות הוי׳ ואלקים המבוארת לעיל – ישנו עניין גדול ועצום לפחות מזמן לזמן לכוון בתפילה גם הכוונות על פי הקבלה והחסידות.

והן אמת ברור הדבר, אשר קשה מאד לאדם רגיל לכוון כל מילה ומילה של תפילה, ולכן אפשר לכוון לפחות בשמות הקדושים.

וכן כתוב בספר ״מטה משה״: ״יש חסידים ואנשי מעשה, אשר בהזכירם איזה שם משמות של הקב״ה מכוונים לספירה מסוימת, השייכת לשם ההוא. אשריהם ואשרי חלקם! אך מי שלא ידע את החכמה הנפלאה הזו – אל יחשוב למי יכוון, אלא יכוון סתם לאביו שבשמים״.

ניקח למשל את המילה ״ברוך״, שכל כך רגילה ושגורה בפינו. אחת ה״כוונות״ הידועות שלה – ספירת ה״יסוד״. כשיהודי אומר ״ברוך״ ומכוון את ספירת היסוד – האור הרוחני נמשך מהקב״ה דרך ספירת היסוד לעולם הזה. אמנם אין אנו רואים בעינינו את האור הזה, אך אנו יודעים שהוא אכן נמשך.

ועל דרך זה כל מילה ומילה – לכל אחת יש לה כוונות רוחניות נשגבות ועמוקות, הקשורות עם ספירות ועולמות רוחניים.

חלק חשוב של ספרי הקבלה והחסידות עוסק בנושא של הכוונות. הספרים של הרמ״ק, רבינו האר״י, רבותינו נשיאינו – כל אלה מבארים באורך ובהרחבה את ענייני הכוונות.

מאז מתן תורה על הר סיני גדולי צדיקי הדורות גילו לנו את הכוונה הרוחנית, את ה״כוונות״ של הרבה מילים של תפילה ותורה בכלל. אמנם הגילוים האלה התגלו לאט לאט במשך אלפי שנים מפי צדיקי הדורות, אך נכון להיום יש בידינו ה״כוונות״ על רוב המילים של לשון הקודש.

בספרים הקדושים הפליאו מאד את מעלת הכוונות וגודל המצוה לכוון, וזאת בביטוים מופלגים, יוצאים מדרך הרגיל. ואמנם בכל דור ודור היו צדיקים ואנשים גדולים, אשר עסקו בכוונות כל אחד כפי ערכו ועניינו. היו שהיו מכוונים בזמנים מיוחדים, כמו שבת ויו״ט וכיוצא בזה, היו שכוונו כוונות מסויימות בכל יום, והיו גם כאלה יחידי סגולה, אשר היו מכוונים את כל הכוונות הכתובות בספרי קבלה, ולא מחסרים אף אחת מהן. וכמו שכתב הרב חיד״א בספרו ״שם הגדולים״ על המקובל המפורסם רבי גדליה חיון, שחי לפני כשלש מאות שנה: ״…ולא היה מחסר אפילו כוונה אחת מכוונות האר״י״. ומובן הדבר, אשר העוסק בכוונות באופן כזה – זה בעצמו מעלה אותו לדרגות רוחניות גדולות ונשגבות. אך כאמור, שאפילו מי שלא הגיע למעלה ומדרגה כזו – גם היו מכוונים את הכוונות לפחות מזמן לזמן, כל אחד לפי כוחו ויכולתו.

אם התגלות החסידות התרחב לימוד הקבלה ועסק הכוונות. רבים מבני ישראל קבעו שיעורים בספרי הרמ״ק והאר״י, וגם בספרי החסידות הראשונים שהתחילו להופיע אז. רבים גם עסקו בתפילה עם כוונות.

במשך כמה עשרות שנים מאז התגלות החסידות ענייני הסוד והקבלה חדרו כל כך עמוק בתוך החוגים הרחבים של העם, עד שהיה ניתן לומר מה שכתוב בספר חסידי מפורסם הנקרא ״יושר דברי אמת״ (לר׳ משולם פייביש מזבאריזא, תלמיד של המגיד ממזריטש): ״בזמננו רובם כמעט כולם בקיים בכתבי האר״י ז״ל״. הביטוי המפליא הזה – יש בו די והותר כדי להראות לנו על מצב החסידים ומידת התפשטות של תורת הסוד באותו זמן!

מראשית ימי החסידות התחילו להופיע גם הספרים הנקראים “סדור האר״י ז״ל”. היינו שמחבריהם ליקטו את הכוונות מתוך כתבי האר״י והדפיסו אותם ביחד עם סדורי התפילה, באופן שאצל כל מילה או כמה מילים  אפשר לראות את הכוונות השייכות לזה.

ומה מפליא הדבר, שכל המחברים של ״סדורי האר״י ז״ל״ – ר׳׳ שבתי מראשקאוו, ר׳ יעקב קאפל, ר׳ אשר – כולם היו תלמידים ומקושרים של הבעל שם טוב!

אמנם מצאנו חילוקי דעות  בין גדולי החסידות בנוגע לעניין של ״כוונות״. היו אדמו״רים אשר הסכימו ועודדו את חסידיהם לכוון, והיו גם כאלה אשר הרחיקו ושללו את הדבר מכמה סיבות. וכמו שכתוב בספר ״לקוטי מוהר״ן״ לר׳ נחמן מברסלב, אשר פעם ר׳ נחמן דיבר עם אחד מחסידיו בענייני עבודת ה׳, ונוכח לדעת כי החסיד הזה אמנם עוסק בכוונות.

הדבר לא מצא חן בעיני ר׳ נחמן, והוא הורה לחסידו להפסיק לכוון. החסיד שאל בפליאה: “למה זה הרבי מורה לי להפסיק, והרי הרבי בעצמו ציוה לי ללמוד ספרי הקבלה על הסדר?!”   ור׳ נחמן הסביר, שאמנם לדעתו חשוב ללמוד כל חלקי התורה, כולל גם הקבלה, אך לא לעשות את הכוונות בפועל, אלא להתפלל עם פירוש המילים בלבד! והסיבה לזה – שרוב אנשי דורות האלה אינם ראויים לדבר כה גדול ונשגב.

אמנם ב״יושר דברי אמת״ כתב, אשר אמת שבדרך כלל לא טוב לאדם רגיל לכוון כוונות, אלא ללמוד ולדעת אותן, כי על ידי החשבונות ה״טכניים״ הקשורים עם הכוונות אפשר להפסיד את העיקר – הדביקות והקשר הנפשי עם הקב״ה, ובכלל לשכוח שמתפללים להקב״ה, ולשקוע כל כולו ב״מה לכוון״!

אך אם אפשר לכוון איזה כוונות קצרות, מבלי לגרוע מדביקות וחיות של התפילה – הדבר מקובל וטוב. ומסיים שם, אשר באמת כל אדם יעשה כרצונו, ובלבד שיכוון לשם שמים.

רואים איפוא, אשר לשיטת ה״יושר דברי אמת״ מותר הן לכוון כוונות קצרות, והן בכלל ״לעשות כרצונו״, היינו אפילו לכוון הכל, אם הדבר לא מפריע לכללות כוונת התפילה.

וכן בכמה מספרי החסידות הכללית אנחנו מוצאים מחלוקות דומות בעניין ההיתר והצורך לכוון.

בקשר לזה יש להביא את הסיפור הכתוב בספר ״מדרש פינחס״, אשר בזמנו של ר׳ פינחס מקאריץ הדפיסו לראשונה את סדור האר״י. הדבר עורר את ההתפעלות והתשוקה העצומה אצל תלמידיו של ר׳ פינחס, והם רצו אליו לבקש רשות להתפלל בו, ואמנם קבלו רשות. אחרי זמן מסויים הם באו אל הרבי בחזרה בפליאה ואכזבה גדולה, אשר ״מזמן אשר התחילו להתפלל בו הפסידו טובה הרבה בדביקות האלקות וחיות בתפילה״. ענה להם הצדיק: ״הוא הדבר אשר ידעתי מקודם, אך לא רציתי לאסור עליכם ולקרר את התלהבותכם, כי רציתי שאתם בעצמכם תראו, אשר להרבה אנשים בדורות האלה ה״כוונות״ לא רק שאינן עוזרות לדביקות וחיות בתפילה, אלא גם מפריעות לזה״.

אמנם שיטת חב״ד אינה כן.

לפי שיטת חב״ד אכן יש עניין גדול וחשוב לכוון כוונות בתפילה. וכמו שמבואר בארוכה ובפרטיות בספר ״שער היחוד״ לאדמו״ר האמצעי.     באמת מטרת הספר הזה – לבאר את המדרגות של סדר ההשתלשלות של העולמות העליונים, אך הפרקים הראשונים שלו מוקדשים דווקא לעניין הזה, לבאר בטוב טעם ודעת את החשיבות של ״התבוננות פרטית״, היינו לא להסתפק בכוונה הכללית שמתפללים להקב״ה, אלא לכוון בפרטי הכוונות במילים של התפילה.

ועוד יותר מזה: לשם כך חובר ספר שלם על ידי אדמו״ר הזקן, הספר ״סדור עם דא״ח״. התוכן של הספר הנפלא הזה – מאמרי חסידות על הרבה קטעים של תפילה. המאמרים האלה נאמרו על ידי אדמו״ר הזקן ונכתבו על ידי אדמו״ר האמצעי, אשר כתב גם ההקדמה לספר לפני הדפסתו. וכתוב בהקדמה הזאת, אשר אדמו״ר האמצעי ראה את מצב החסידים בזמנו, אשר עם זה ששמעו וידעו הרבה חסידות, אך לא הבינו, איזה קשר יש לכל זה עם המילים הפרטיות של תפילה, ולכן לא הצליחו ״לחבר״ את החסידות עם המילים בשעת התפילה. ולשם המטרה הזאת נכתב הספר הזה.

היינו שבנוסף לסדור הרמ״ק ולסדור האר״י, אשר עניינים – כוונות על פי קבלה, ישנו גם סדור עם כוונות על פי חסידות!

ובאמת ישנם עוד שני ספרים יסודיים בתורת חב״ד, שמוקדשים לנושא הכוונות. הספר ״קונטרס פירוש המילות״ לאדמו״ר האמצעי, אשר למעשה הוא השלמה והרחבת דברים ל״סדור עם דא״ח״, וספר ״אור התורה על הסדור״ לאדמו״ר הצמח צדק, אשר בו מבוארים הרבה קטעי התפילה נוספים, אשר אינם מבוארים ב״סדור עם דא״ח״ וב״פירוש המילות״.

והן אמת אשר בדורות יותר מאוחרים של חב״ד נהיה פחות הדגשה על הכוונות הפרטיות בתפילה, אלא יותר הודגש עניין של ״לחשוב חסידות״ לפני התפילה ו״להתפלל עם חסידות״, היינו עם איזה עניין בחסידות שיהיה, ולאו דווקא שיהיה לזה קשר עם מילים מסויימות של תפילה – אכן ברור שאין כאן שום ״שינוי שיטה״ חלילה, אלא הדבר נעשה בגלל חולשת וירידת הדורות וכמו שרואים ברור ב״היום יום״ י״א אדר א׳ וב׳ תשרי.

מכל זה רואים במוחש, אשר שיטת חב״ד היא – לא להסתפק ב״התבוננות כללית״, אלא לעסוק גם בכוונות הפרטיות כפי כוח ויכולת של כל אדם.

אלא שוודאי צריך עם כל זה ליזהר לא להמשך לכוונות הפרטיות באופן ששוכחים על הכוונה הכללית ח״ו, אלא להמשיך את הכלל לתוך הפרטים, ובלשון חכמינו בסיפרי: ״אליו ולא למידותיו!״

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)