הכוונה בשמות הקדושים

120 צפיות
הרב בננסון

 

מבין הסימנים והסעיפים הרבים של השולחן ערוך ישנו סימן אחד, אשר הוא כל כך מיוחד ואינו דומה לאחרים, עד אשר בהחלט ניתן לומר, שהלכה כזו בכלל אינה שייכת לספר ״שולחן ערוך״, אלא לאיזה ספר של קבלה או חסידות!

כתוב בשולחן ערוך סימן ה׳ סעיף א׳:  ״כשיזכיר השם  –  יכוון פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוון בכתיבתו ביו״ד ה״י שהוא היה הווה ויהיה; ובהזכירו אלקים יכוון שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם״.

היינו כשאדם מזכיר את שם הוי׳ בברכה או בתפילה, עליו לכוון שהקב״ה הוא היה הוה ויהיה, נצחי ונמצא תמיד, וגם שהוא ית׳ אדון של כל הבריאה;  וכשמזכיר את שם אלקים – צריך לכוון שהקב״ה תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.

המקור של הדין הזה אינו מן הגמרא. אמנם בשני מקומות בגמרא, במסכת פסחים ובמסכת קידושין, יש עניינים ששייכים לזה, אך עצם הדין הזה אינו מהגמרא. המקור שלו הוא  –  ״ספר היירא״ לרבינו יונה, אחד מגדולי הראשונים.

בספר היירא מבואר, שכשהאדם מגיע לפסוק ראשון של קריאת שמע, הוא צריך להאריך באמירת שני שמות הוי׳, כדי שבעת הזאת יוכל לכוון פירוש קריאתו שהוא אדון הכל, ופירוש כתיבתו שהוא היה הווה ויהיה. ובאמירת שם אלקינו צריך להאריך כדי לכוון שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.

ואח״כ כתב שם, שגם בכל הברכות והתפילות צריך לכוון כן . אך לא ברור בלשונו, איך בדיוק צריכה להיות הכוונה הזאת. ועל זה נחלקו גדולי הפוסקים:  לדעת הגאון מווילנא בשאר ברכות ותפילות צריך לכוון רק את הכוונה שהקב״ה הוא אדון הכל,  והכוונה שהוא היה הווה ויהיה צריך להוסיף רק בפסוק ראשון של קריאת שמע. ולדעת השולחן ערוך גם בשאר ברכות ותפילות צריך לכוון את שתי הכוונות אצל כל שם הוי׳, ואת הכוונה של ״תקיף, בעל היכולת וכו׳״ אצל כל שם אלקים.

במילים אחרות, לדעת השולחן ערוך כשמגיע האדם לכל שם הוי׳ או שם אלקים בכל ברכה או תפילה, הוא צריך לכוון את הכוונות האלה. יוצא איפוא, שצריך לכוון כן מאות ואלפי פעמים בכל יום!!!

ברור הדבר, שאין ביכולת כל אחד ואחד לעשות את הדבר הזה, וכל שכן לא בכל יום. לכן כתבו הפוסקים, שמי שלא יכול – שיעשה ״תנאי״. היינו שיתנה בכל יום לפני התחלת ברכות השחר, שבכל פעם שאני אזכיר במשך היום את השם הוי׳  –  יהיה זה נחשב כאילו כוונתי שהוא היה הוה ויהיה, וכשאזכיר את השם אלקים – כאילו כוונתי שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.

את התנאי הזה יכול כל אדם לעשות במילים של עצמו, וגם אפשר לומר אחד מהנוסחאות של התנאי הזה, הכתובים בסדורים.

אכן בכמה סדורים מובאים נוסחאות שונים בעניין הזה, אבל התוכן שלהם  אחד  –  הביטוי של התנאי האמור.

מבין הנוסחאות האלה ישנם הידועים והמפורסמים ביותר:  הנוסח של הגאון הקדוש רבי אברהם מבוטשאטש, המופיע בעיקר בסדורים חסידיים, והנוסח של הבן איש חי, הנמצא בסדורי עדות המזרח.

בסדור אדמו״ר הזקן לא נמצא נוסח כזה, והדבר מובן, כי ידוע שאדמו״ר הזקן לא הביא בסדורו אלא מה שמוכרח להיות על פי הגמרא והקבלה, ולא את ההוספות המאוחרות יותר. וכאמור, יכול כל אדם לומר בעצמו איזה נוסח שירצה, ולפחות להרהר את הדבר במחשבה.

אך חשוב לציין מה שכתבו הפוסקים: התנאי הזה מועיל בכל הברכות והתפילות, אך לא בפסוק הראשון של קריאת שמע. בפסוק הראשון של קריאת שמע לא מועיל שום תנאי, ולכן צריך בפועל לכוון הכוונות האלה בכל אחד משלשת השמות האמורים שם.

ויותר מזה צריך להדגיש: כל העניין הזה של הכוונה בשמות הוי׳ ואלקים אינו מוזכר בגמרא, כאמור לעיל, ולכן אינו מעיקר הדין ואינו מעכב שום מצוה ותפילה, אלא זה הוספה על העיקר ו״הידור מצוה״. לכן אסור בהחלט לבטל את הדברים המחויבים מן הדין בשביל ההוספה הזאת. והדבר חשוב ביותר לגבי הפסוק הראשון של קריאת שמע: העיקר הוא – לכוון את הפירוש הפשוט של המילים, אשר בלי זה לא יוצאים את מצות קריאת שמע, כידוע. ואם אפשר בנוסף לזה לכוון גם את הכוונה של השמות  –  מה טוב, ואם הדבר מבלבל את הכוונה העיקרית  –  צריך בהחלט לוותר על זה, ולא לעשות את הטפל לעיקר.

אך הנשים שאינן מחויבות בקריאת שמע, וקוראות קריאת שמע ומתפללות בתור רשות  –  הן יכולות ״להרשות״ לעצמן לכוון את הכוונות האלה בפסוק הראשון בלי בעיה מיוחדת.

ואכן ראוי מאד הדבר הנשגב הזה לכל עם ישראל, גם לנשים, וגם לחנך את הילדים באופן שידעו וישימו לב לקיימו לפחות מפעם לפעם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)