לול תרנגולות

277 צפיות

אני עדיין לא יודעת מה זה יותר, מצחיק או מציק.

הייתה היום אסיפת הורים בגן של ילדי הקטן.

המלמד, שהינו מלמד משכמו ומעלה, (מכירה אותו עוד מהבנים הגדולים שלי) פתח את הערב. הוא אך החל לתאר את מה שקורה בגן, וכבר לאחר שלוש מילים שדיבר היו לאימהות המלומדות שלנו השגות.

דיונים חינוכיים ודידקטיים, החלו להתנהל, אימהות, שבעצמן גננות, מורות להוראה מתקנת וכ’, (מלומדות, כבר אמרנו?) החלו להרצות את שיטותיהן.

מתוך בליל הקולות ניסה המלמד לומר משהו, אך זה לא ממש עזר.

האימהות היקרות רצו כל כך להשמיע את חוכמת חייהן.

אפילו כשהמלמד בחר ביטוי אחד על פני משנהו, האימהות המשכילות ראו לנכון להעמידו על טעותו החינוכית מרחיקת הלכת.

“לא אומרים על ילד חלש”- צקצקו בלשונן המלומדת.

“טוב שיהיה”- הפטיר המלמד המשועשע משהו, “אז שיהיה ‘לא בשל’. מה זה משנה?”

מדובר על עצם העניין, ובמילא זה לא שהמלמד קורא כך לילד בגן.

למי שתרצה לומר שזה עניין מהותי- אימא יקרה, הרשי לי לחדש לך משהו, בהערה מסוג זה באסיפת הורים, לא תשני את הנהגתו הפנימית של המלמד. (לא שיש לי איזו שהיא ביקורת כלפיו)

המלמד ניסה את כל השיטות על מנת להחזיר לעצמו את רשות הדיבור.

לאימא שהעירה הערה מחכימה, מלב מורתח, אמר שאכן זה מוביל אותו לדברים הבאים שתכנן לומר, אך ההזדמנות לומר את הדברים הבאים לא הגיעה.

  ליבה המורתח של האימא בעבע ועלה על גדותיו, היא החלה שוב לשפוך את חוכמת חייה וניסיונה אל חלל הגן.

עצות ארגון מחדש נשמעו מכל עבר. המלמד וודאי היה צריך להרגיש בר מזל. היום משלמים כסף על עצות כאלו, והוא זכה לקבלן בחינם.

 נשים באמת משכילות, מלומדות. מה אעשה ואני, ואולי עוד לפחות 50% מהאימהות לא היינו כלי לכל החוכמה הצרופה שנשפכה שם? היינו אימהות פשוטות וכל שעניין אותנו זה לשמוע מהמלמד והגננת על התנהלות הגן, סדר היום של הילד, ועוד זוטות שכאלה, שאינן עומדות ברומו של עולם..

 באיזה שהו שלב המלמד שם לב עם מי יש לו עסק.

הוא פשוט, אמר מתי אפשר להתקשר אליו, איחל שנה טובה, וסיים את הדברים.

איך ששמעתי את נימת הסיום בקולו לא יכולתי להתאפק יותר ופרצתי בצחוק.

אף אחת אפילו לא שמה לב שהמלמד היה באמצע משפט שנקטע קודם לכן, שהוא לא סיים את דבריו, ואף לא את הרעיון שהתחיל.

איך ישימו לב? הן היו עסוקות בללמד אותו.

 המלמד ברח.

הגיע תורה של הגננת.

גם כאן לאימהות המשכילות היה מה לומר.

ובמקביל- אחת לאחת, האמהות הדוממות התנדפו להן.

האימהות מרצות בשצף קצף, הגננת מנסה לשמוע את כולן, הסתכלתי לעצמי ותהיתי, האם אני היחידה בחדר שחושבת שמותר לגננת לנהל את הגן כראות עיניה וניסיונה?

כאשר החל דיון מעמיק נוסף, על מה עדיף בארוחת הבוקר: מפית, שקית, צלחת, או מגשית , לקחתי נשימה ארוכה, הסתכלתי על אמא לידי, (גם לא מלומדת, כמוני…) והבטחנו לעצמינו שנחזיק מעמד.

אבל…

מחד, שלושת ילדיי צריכים מקלחת וארוחת ערב,

מאידך התובנה  שלאחר רבע שעה של דיון פורה ומרחיב אופקים בעניין המגשיות, עדיין לא נאמרו כל הטענות(!!) ,

ומעל הכל, הנתון השלישי, והוא שבשלב זה הן נשמעו באזני חסרות ההשכלה

 כלול תרנגולות.. החלטתי לפרוש.

חבל.

דווקא רציתי לשמוע מהגננת על סדר היום בגן, על הנהלים וכ’.

נו מילא. לפחות אין לי צל של ספק שהאימהות המשכילות עדיין שם, מלמדות את הגננת איך לנהל את הגן לטובת עתיד ילדינו.

אני לא יודעת אם הן סיימו לדסקס איך אחוז מילוי התאים בחמגשית משפיע על הדימוי העצמי של הילד,ומעמדו החברתי, לעומת רשרושה השוויוני של השקית, אבל כאלה אימהות משכילות…

 הן בוודאי ידאגו שילדינו יקבלו את הטוב ביותר.

ומה דעתכן? אוהבות אסיפות הורים בגנים?

איך זה מתנהל אצלכן?

מה מקומה של האמא באסיפות מאין אלו?

ללמד את הגננת, מלמד? לחקור אותו על שיטותיו?

אולי פשוט להקשיב ולהפנים את הדמות ושיטתה החינוכית?

 מה אתן הייתן עושות?

ומעל הכל- איך זה מתקשר לגאולה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)