מהיכן שואבים את הכוח לעמוד בניסיונות?

83 צפיות
…המשך הספר של נחמה גנוט “מודעות עצמית – תניא”

תניא – פרק ג’

מהיכן שואבים את הכוח לעמוד בניסיונות?

בפרק ב’ למדנו על עוצמתה האדירה של הנפש האלוקית: “חלק אלוקה ממעל ממש” אך בשטח אנו שואלים לא פעם, היכן היא הנפש האלוקית הזאת? ולמה אנו לא מצליחים לעמוד בניסיונות?

התשובה היא שיש הבדל בין שתי הנפשות שלנו, על היצר הרע, שהוא החלק השלילי של הנפש הבהמית נקרא בדברי חז”ל : “מלך זקן וכסיל, לעומת הנפש האלוקית המכונה: : “נער חכם ומסכן”

לא סתם הנפש הבהמית היא באה מהקליפה, הקליפה היא החלק הגלוי והבולט, ולעתים קשה היא מאד לקילוף, הנפש הבהמית מחיה את הגוף מרגע לידת התינוק, ודורשת את שלה בקול גדול, ולכן נקראת בחז”ל מלך זקן, לעומתה הנפש האלוקית מוסתרת מתגלה לאט ,לאט, ולא תמיד נשמעת, ולכן נקראת : “נער מסכן”

הנפש האלוקית דומה לגרין הנמצא באדמה, על מנת שיתגלה, ויפרח, הוא זקוק לטיפוח והשקעה.

בפרק ג’ מסביר אדמו”ר הזקן איזו השקעה צריך להעניק לנפש הזאת על מנת לזכות ולראות בתפארתה. אהבת ה’ בוערת בקרבו של כל יהודי, שבה כלולה גם יראת ה’, ופחד חלילה להיפרד ממקור הקדושה. ( מעניין לציין, שאדמו”ר הזקן, לא מחשיב את פחד מהעונש כיראת ה’ כלל אפילו לא בדרגה הנמוכה.)

רעיונו של אדמו”ר הזקן מבוסס על דברי הרמב”ם. הרמב”ם מונה את יראת ה’ ואהבת ה’ במניין המצוות, מה שמעלה את השאלה : כיצד ניתן לצוות על הלב לאהוב?

הרמב”ם נותן עצה מעשית: להתבונן בעולמו הנפלא של הקדוש ברוך הוא, ובכך תתעורר בליבו של האדם רגש התפעלות מגדולת הבורא, שתביא אותו ליראת ה’ ואהבת ה’.

האמת שהתפעלות מגדולת הבורא ניתן להשיג גם על ידי התבוננות בבריאה, ועוד יותר על ידי התבוננות ולימוד מעמיק בלימוד התורה הקדושה.

אחד המוקשים, בהתבוננות רק בבריאה, היא כפי שאנו רואים שאנשים רבים, מסוגלים לכתוב ספרי מדע, ורפואה, מבלי להזכיר כלל, את הבורא שברא כל זה, ויותר מכך, רבים מהם אפילו מכחישים לחלוטין את מציאותו של הבורא. (חשוב לציין את תשובתו של הרבי, על הוכחת מציאותו של אלוקים, בעולם, בחשיבה ההגיונית ביותר שהתבוננות בעולם שמסביבנו מוכיחה שככל שדבר בעולם נראה מורכב יותר כך ברור לנו בהיגיון שנעשה על ידי תכנון מכוון ולא יתכן למשל שהרוח תשפוך כוס דיו על נייר ולפתע באורח פלא, תכתב מילה שלמה, ובוודאי שלא משפט, או ספר, וקל וחומר שעולם שלם לא נברא במקרה.)

אך לפי גישתה של תורת החסידות גם התעמקות בלימוד תורה אינה מספקת, גם כאשר היהודי מודע לכך ומודה בברור שזאת תורת ה’, ורק בלימוד תורת החסידות ניתן להבטיח, שהתעמקות בלימוד תעורר את גדולת ה’ בקרב היהודי.

הסיבה לכך, שהתורה התלבשה בדברים גשמיים, וכאשר יהודי לומד הלכות בין אדם לחברו, הוא לא תמיד מרגיש את הקדוש ברוך הוא שעומד מאחורי החכמה האלוקית הזאת גם כאשר הוא מודע לכך, לעומת זאת כאשר הוא לומד חסידות למרות שגם היא התלבשה בדברים גשמיים, המקור גלוי ולכן הוא מרגיש את האלוקות שעומדת מאחורי התורה הזאת.

על מנת להסביר את ההבדל ניתן ללמוד זאת מהאוכל הגשמי, ההבדל בין עוף , לבין נקניקיה בשרית , למרות ששניהם עברו תהליך ארוך עד שהגיעו לצלחת הנקניקייה איבדה לגמרי את צורתה וניתן לטעות בין בשרי לפרווה לעומת העוף שלמרות כל התהליך שעבר המקור גלוי.

ולכן דווקא תורת החסידות נותנת את הכוח כי היצר הרע לא מצליח לכסות על האמת הגלויה שזאת תורת ה’.

למרות זאת אדמו”ר הזקן מסיים את הפרק בחשיבותה של מידת הדעת, למרות שהחכמה והבינה אלו כוחות השכל אבא ואימא ותפקידם לעורר ולהוליד את הרגש בלב של אהבת ה’ ויראת ה’, אך מידת הדעת היא החשובה ביותר שהיא לא כח השכל, אלא דווקא יכולת ההפנמה של הנלמד, והתחברות עמוקה לנושא שרק באמצעותה ניתן לעורר את הרגש ובלעדיה הלימוד לא שווה כלום. או בלשונו של אדמו”ר הזקן : “דמיונות שווא,”

ולכן בסופו של דבר לא היכולת השכלית היא זאת הקובעת ולעיתים דווקא לאנשים בעלי השכלה, קשה יותר להחדיר אמונה, כי צריך להילחם חזק יותר בשכל, כי העיקר הוא לעורר את כח והרצון להפנים את הדבר.

שמעתי פעם סיפור על שליח שהביא לרבי מקורב, החסיד הכניס את המקורב שלו להתוועדות של הרבי, הרבי דיבר שעות ביידיש, והשליח חשב כל העת על ה”מקורב שלו” שבוודאי יכעס עליו שאילץ אותו לעמוד שעות מבלי להבין מילה מדברי הרבי, בסיום ההתוועדות מיהר השליח לפגוש את המקורב שהוא מלא חשש, להפתעתו המקורב נראה “זורח” כאילו שהבין את ה שיחה כולה.

המקורב סיפר שהרגשתי שהרבי מדבר ממש אלי ושוב, ושוב חזר על המשפט ” המעשה הוא העיקר”

העיקר יכולת ההפנמה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)