חינוך ילדים מתחיל בחינוך עצמי.

תניא וחינוך ילדים
63 צפיות

…המשך הספר של נחמה גנוט “מודעות עצמית – תניא”

חינוך ילדים מתחיל בחינוך עצמי

ישנה שיחה מענינת, של הרבי מלובביץ על פרשת שמיני, שבה הוא מסביר את הקשר, בין סמני הטהרה של הבהמה הטהורה שבטבע, וכיצד סימנים אלו מתבטים גם בנפש בהמית טהורה אצל האדם.

סימן ההכר הראשון הוא: מעלה גרה. בטבע בהמה כשרה, היא בהמה הלועסת שוב ושוב את מזונה. אדם בעל נפש בהמית טהורה, זהו אדם שיודע לשלוט ברצונותיו ורגשותיו. אדם שחושב לפני כל מעשה, ומאמץ את הסיסמה של “אור ירוק”, “חושבים חיים” לא רק שהוא נמצא על הכביש, אלא בכל שטח מחייו.

התכונה השניה היא: בעל חיים שבכף רגלו ישנה פרסה השסועה לשתים.

בנפש האדם תכונה זו מבטה, אדם מאוזן. הרבי מסביר שאדם הנוטה לקצוניות, ונוהג תמיד באותה הדרך, תמיד קשוח ומחמיר, או תמיד ותרן ומתחסד, זהו סימן שאדם זה לא עבד על מידותיו, ולכן הנהגתו תמיד בכיוון אחד, כפי אישיותו המולדת.

ישנם כאלה המתקשים לתת מעצמם, וישנם כאלו שלא יודעים להציב גבולות, ולומר לא. שני המצבים מצביעים על נפש לא מאוזנת.

הרמב”ם כותב על הצורך של האדם להגיע לשביל הזהב, ולא להיות קצוני במידותיו. לא קמצן מידי ולא פזרן מידי, לא פחדן, ולא אמיץ עד חוסר אחריות.

תכונות אלו, של חשיבה בכל תחום, ואיזון תכונות מולדות, מתבקשות בכל תחומי החיים, ובעיקר בתחום חינוך הילדים, שמתחיל לפני הכל כפי שמדגיש אדמור הריי”צ בכללי החינוך וההדרכה, בחינוך עצמי של המחנך.

ישנה הוראה מפורסת מהרבי הרש”ב: “שכל אחד צריך לחשוב כל יום חצי שעה על חינוך ילדיו.”

אנשים רבים מתיחסים לכך שהרבי דיבר על כל יום ועל חצי שעה, וישנם אמהות רבות הטוענות בצדק, שהם משקיעות בחינוך ילדהם הרבה מעבר לכך.

אבל חשוב לשים לב, גם לכך שהרבי הרש”ב לא דיבר, על השקעה, או פעולה, חצי שעה ביום אלא דווקא על חשיבה. הרבי הרש”ב מלמד אותנו שחינוך ילדים נכון, מצריך הרבה מאד חשיבה, ופעולה ללא חשיבה עלולה לגרום לנזק גדול מהתועלת.

גם התכונה השניה היא חיונית לחינוך ילדים.

הורים, נוטעים לגדל את ילדהם, מתוך פחדים אשיים, תסכולים שעברו בחייהם, חזרה על חינוך שקיבלו מהוריהם, ועוד סממנים רגשיים רבים וספונטנים. נטיעה זאת גורמת לעתים נזק רב לחינוך הילד, חינוך נכון זהו חינוך נבון, חנוך מאופק שנובע מחשיבה, והתגברות של ההורה על נטיותיו הטבעיות. גישה המתייחסת למצבו של הילד, ולא לזה של ההורה.

ישנם דוגמאות רבות מאד לנזקים היכולים להגרם על ידי השענות על תכונות אופי  מולדות, וחוסר חשיבה מספקת:

הורה ותרני מידי, עלול להרוס ילד הזקוק לגבולות, ולהוביל מצב שבו הילד מכתיב מה לעשות.

הורה קשוח מידי עלול לעניש בצורה מוגזמת, לפגוע בבטחונו העצמי של הילד ולגרום לו להסתגר, לחשוש להביע את עצמו ולפחד מההורה יתר על המידה.

הורים המאיימים על ילדהם הקטנים באיומי סרק, כגון: “נגרש אותך מהבית” נכניס אותך לגן חיות” או נזרוק אותך מהחלון” עלולים לטעת פחדים בלב הילד או לגרום לילד לאבד אמון בהורה  שמעולם לא ממש את איומיו.

הורה החותר לכבוד, תובעני ולוחם עלול לשבור את נפשו של ילד שלא מתאים ליחס כזה.

ישנם הורים שילחמו על כך שבנם יתקבל לישיבה מסויימת, המניעים יכולים להיות כבוד, אופי לוחם ועוד, אך יתכן שאם היו חושבים פעם נוספת היו מגעים להחלטה שבישיבה אחרת יצליח להשתלב טוב יותר.

הדוגמאות הם עוד רבות, וחשוב לזכור הדרך הנכונה היא. התגברות על עצמך, בדיקת המצב, ואז פעולה מתוך חשיבה.

והסיים עם סיפור ששמעתי מאיש החינוך הנודע הרב נפתלי רוט:

הרב נפתלי סיפר שבהיותו מורה הקפיד מאד להגיע בזמן לכיתה, ודרש זאת גם מתלמידיו, פעם אחת קרה שלא הצליח בכך ואיחר לכיתה.

בפתח הכיתה עמד אחד מהתלמידים, שהוא מצביע על שעון היד שלו ומחייך לעברי חיוך מסתורי.

הכוונה נראתה לי ברורה: תלמיד חצוף המעיר למורה על האיחור.

ברגע הראשון רציתי להתפרץ, ולהוכיח אותו על חוצפתו הרבה, אך במחשבה שנייה החלטתי להתאפק, להתפלל עם התמידים ולברר את הנושא בהפסקה.

בהפסקה בקשתי ממנו שיגש אלי, ושאלתי אותו מה התכוון לומר לי בבוקר בקשר לשעון?

התלמיד סיפר בשמחה: “רציתי להראות למורה את השעון החדש שקבלתי”

ששמעתי את תשובתו הודתי לה’ שבבוקר הייתה בי את התבונה להתאפק, ולא לגרום חלילה עוול לתלמיד ללא כל הצדקה.

 להתחלת הלימוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)