דימוי עצמי נכון – צדיק או רשע?

194 צפיות

תניא פרק א

…המשך הספר של נחמה גנוט “מודעות עצמית – תניא”

tickמהו דימוי עצמי נכון?

כיצד אדם צריך להעריך את עצמו, צדיק? או רשע?

         הספר פותח במילה תניא, שזהו גם שמו של הספר כולו. הפתיחה במילה זאת דווקא, נובעת משתי סיבות, אחת כי התניא מחזק, את כח האיתן שבנשמה, והשניה שתניא זהו שמה של קליפה הנדבקת לתלמידי חכמים, ומונעת מהם להתקרב לפנמיות התורה, ונגד קליפה זאת נלחם אדמו”ר הזקן.

        בפרק א’ מציב אדמור הזקן שאלות רבות, שעל רובם הוא עונה רק בפרקים יג’ יד’, לאחר שהסביר בהרחבה את הלך נפשו של האדם.

        ספר התניא פותח במובאה הלקוחה מתוך הגמרא, בסוף פרק ג’  במסכת נדה.

“משבעים אותו, תהיא צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו, אומרים לך צדיק אתה יהיה בעינך כרשע”

על מובאה זאת, מובאים מספר שאלות:

1. את מי בדיוק משבעים ולצורך מה?

2.מדוע ישנה כפילות, אם האדם צדיק, אז ברור שאינו רשע?

3. מדוע אדם שכל העולם אומרים לו צדיק אתה, צריך להיות בעיניו כרשע?

          בקשר לשאלה הראשונה צריך להבין קודם מיהו בכלל אדם?

        לאורך ספר התניא נלמד בהרחבה, שלאדם ישנם שתי נפשות נפש אלוקית, ונפש בהמית, איתם נערוך היכרות מקיפה לאורך הספר. השאלה הנשאלת כאן היא:  את מי בדיוק משבעים?, את הנפש האלוקית אין צורך להשביע, היא הרי חפצה בטבעה לעשות רק טוב, ואילו הנפש הבהמית נמשכת לרע למרות השבועה?.

        לפי הסבר אחד, כאשר הנפש האלוקית מגיעה לעולם נוצרת אחדות בין שתי הנפשות המנוגדות, וכאן יש מקום לשבועה.

        לפי הסבר נוסף, הכוונה  במילה משביעים, היא מלשון שובע, בשין שמאלית, לפני ירידת הנשמה לעולם, מעניקים ומשבעים את הנפש האלוקית בכוחות עליונים, כדי שיהיה לה כח לעמוד מול האתגרים הקשים המצפים לה.

        על השאלה השניה, מדוע ישנה כפילות, עונה אדמור הזקן, רק בפרק יד’, לאחר שהסביר בהרחבה, את מהותו של הצדיק, הרשע וגם הבינוני.

        על השאלה השלישית מקשה אדמור הזקן עוד יותר, ומביא מאמר מפרקי אבות הנראה סותר לחלוטין את דברי הגמרא: “ואל תהי רשע בפני עצמך” בנוסף לכך מציין אדמור הזקן את החסרונות החמורים, בגישה שבה האדם מחזיק את עצמו לרשע, הרי אדם זה יכול בנקל, ליפול לעצבות, ואדמו”ר הזקן בהמשך ספרו מדגיש שלוש פרקים שלמים, כו’, כז’ כח’ לסכנות האורבות לאדם הנוטה לעצבות, גם כאשר העצבות נובעת, כתוצאה מחשש מעוונותיו. וידוע עד כמה חסידים, נזהרו ממידה זו, וטענו: “שעצבות אינה עברה, אך ממנה ניתן ליפול לכל העברות בעולם”

         חיסרון נוסף, העלול להגרם לאדם המחזיק את עצמו לרשע הוא תחושת זלזול ורפיון ידים, האדם עלול לחשוב בכל מקרה אני רשע,  מקרה אבוד, אז מה זה משנה אם העבור על עברה נוספת. אדמור הזקן מגדיר מחשבות מסוג זה: “או לבא לידי קלות חס ושלום” ומובן עד כמה הוא רואה בכך מקרה חמור.

        אם כך נשאלת השאלה בשיא עוצמתה. מדוע אומרים לאדם:

” שאפילו כל העולם כולו, אומרים לך צדיק אתה, יהיה בעיניך כרשע”

        שאלה זאת, כיצד אדם צריך להחזיק מעצמו, מעסיקה גם פסכולוגים בני זמננו, את התשובה המלאה לשאלה זו דוחה אדמור הזקן לפרק יג’, כי לפני שהוא עונה את תשובתו, הוא מבאר הייטב מהו באמת צדיק, רשע , וגם מיהו הבינוני, אבל באופן מקוצר ניתן לענות, שההוראה “אל תהי רשע בפני עצמך” , שמשמעותה על תתיאש מעצמך נועדה עבור כל אחד, לעומת זאת ההוראה של “תהיה בעינך כרשע”  נאמרה דוקא לגבי אדם, שהגיע למצב שבו כל העולם כולו  אומרים  לו “צדיק אתה” למרות שיתכן שבפנמיותו הוא עדין לא הגיע באמת לדרגת צדיק.

        אדם כזה צריך לעתים לראות את עצמו כרשע, כדי שידע להזהר, ולא לטעות ולחשוב שכבר הגיע למצב שבו הוא כבר נעלה מכל אפשרות לחטוא,  כי רק כך יוכל לשמור על מעמדו ולא להגיע לידי מעידה.

tickמי הוא הצדיק האמתי?

        אדמו”ר הזקן רוצה לתת לאדם, את התשובות המדויקות ביותר, ולצורך כך, הוא מתחיל קודם כל לנתח ולבחון לעומק, מהי הגדרתו המדויקת של הצדיק האמתי?, מיהו הרשע?, וכמובן מיהו הבינוני איליו הוא מייעד את סיפרו, ומי שחשב עד היום שהתשובה פשוטה מצפה לו הפתעה רצינית.

        לצורך עיון מעמיק ומקיף מביא אדמו”ר הזקן , מספר מקורות שונים מהגמרא, ומספר הזהר שישפכו אור, על השאלה המרכזית, ויתנו לכל אחד את האפשרות לבחון מהי דרגתו האמתית בעבודת ה’, ולאיזו קבוצה הוא משתייך.

מקורות המובאים מהגמרא וספר הזהר:

” אך העניין הוא, כי הנה מצינו בגמרא, ה’ חלוקות.

1. צדיק וטוב לו

2. צדיק ורע לו

3. רשע וטוב לו

4. רשע ורע לו

5. ובינוני”

ופירשו בגמרא

“צדיק וטוב לו, צדיק גמור

צדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור”

ציטוט נוסף לקוח מתוך הזהר (רעיא מהימנא) בפרשת משפטים:

שם הפירוש לצדיק ורע לו הוא: “שהרע שבו כפוף לטוב”

מקור נוסף מובא מהגמרא ממסכת ברכות:

“צדיקים, יצר טוב שופטן רשעים, יצר הרע שופטן , בינונים זה וזה שופטן”

 דרגת הצדיק (טוב לו, ורע לו) מבוארת בהרחבה בפרק י’.

דרגת הרשע (טוב לו ורע לו) מבוארת בהרחבה בפרק יא’

אבל בקשר למדרגת הבינוני, מביא אדמור הזקן, כבר כאן בפרק א’ את “הפצצה הגדולה” אותה הוא  לומד מסיפור המובא בגמרא:

אמר רבה, שהיה ידוע כצדיק מופלג, אני דוגמא לבינוני.

אמר לו אביי:

אם, אתה אדוני, נחשב רק לבינוני, ולא צדיק גמור אז אתה לא מאפשר זכות קיום לכל בריאה.

אדמור הזקן מביא שאלה נוספת המתעוררת מדבריו של איוב שאמר:

“בראת צדיקים, בראת רשעים” ואם האדם נברא כבר כצדיק או רשע, כיצד ניתן לבא בטענות, לתת שכר או עונש אם אדם נולד במצב מסוים, שאינו יכול לשנותו.

וכאן אנו חוזרים לסיפור של רבה, ומגעים למסקנה המפתיעה.

         אדמו”ר הזקן מסביר שרבה טעה בעצמו, שאמר על עצמו שהוא רק בדרגת בינוני, ובאמת רבה היה צדיק, בדרגה גבוהה ביותר, וידוע שאפילו מלאך המוות לא יכל לשלוט בו, בגלל דבקותו העזה בתורה, שלא היה רגע אחד שהפסיק מלימודו.

        אבל ברור שרבה היה מודע לכך, שהוא עסוק כל היום בתורה, ושהוא אדם נקי לחלוטין מעוונות, אז כיצד יכל לטעות בעצמו. (הדברים שאמר נאמרו מתוך טעות, ולא מתוך ענווה).

        ומסיפור זה לומד אדמו”ר הזקן שלמרות טעותו של רבה, אנו מוכרחים לומר שבינוני הוא אדם שאין בו כל חטא, ואפילו חטא קל ביותר של דברי סופרים, ואפילו אין בו עוון ביטול תורה, בינוני דומה בהנהגתו לצדיק, והוא חף לחלוטין מכל עברה.

        כי רק כך ניתן להסביר כיצד אמר רבה על עצמו שהוא בינוני.

        כאשר אנשים לומדים חלק זה בתניא בפעם הראשונה, בנוסף להפתעה, על כך שהם כנראה רחוקים מאד מדרגת בינוני, וכפי שאמר חסיד שהתקרב לאדמו”ר הזקן:

        ” לפני שלמדתי תניא חשבתי שאני צדיק, היום אני אומר, הלואי והגיע לדרגת בינוני”

        חסיד זה הוא לא היחיד, כמעט כל מי שלומד תניא, מרגיש לפתע שמשהו בקטע הזה לא מסתדר לו, הרי מאז שהוא זוכר את עצמו, ידוע לו שצדיק זה אדם שרובו זכויות, רשע זהו אדם, שרובו עוונות, ובינוני, נמצא באמצע הדרך מחצה עוונות ומחצה זכויות, אך אדמו”ר הזקן מבאר, שחלוקה זאת היא רק שם המושאל  לעניין שכר ועונש, ואילו דרגתם האמתית של יהודים בדרגות השונות מאובחנת בצורה אחרת.

        בהגהה צדדית מציין אדמו”ר הזקן, שחלוקה דומה נמצאת גם במקור נוסף בזהר, אך הסבר זה נובע מכך ששבעים פנים לתורה, אך החלוקה המהותית  והמקובלת היא כפי שמסודר כאן בפרק א’, שלפיה בינוני הוא אדם חף מעוון, ומי שיש בו עוון קל ביותר כבר שייך לקטגוריה של רשע.

 

        אחרי שלמדנו, על דרגתו הגבוהה של הבינוני, מתעוררת בלב הלומד השאלה, אם בינוני הוא נקי מכל עוון, מהי אם כך דרגתו הנעלית של הצדיק?

ואדמו”ר הזקן מסביר שצדיק הוא אדם, שהצליח לשנות את טבעו , ולא רק את מעשיו, כפי שאמר דוד המלך בתהילים: “וליבי חלל בקרבי.” כי הרגו בתענית.

צדיקים אמתים, שהצליחו להרוג את נפשם הרעה, אין הרבה בעולם, וכפי שכתוב:

“ראה הקדוש ברוך בצדיקים שהם, מועטים, עמד ושתלן בכל דור”

        אדמו”ר הזקן מסביר בספרו, שלא כל אדם מסוגל להגיע לכך, וזאת הייתה כוונתו של איוב, שאמר:  “בראת צדיקים, בראת רשעים” כי לא לכל אחד ישנה אפשרות להיות צדיק, אלא רק לכאלו שנולדו באפן כזה שיש בהם את הכח לבטל את הרע.

        לפי דבריו של אדמו”ר הזקן, אנשים רגילים צריכים לשאוף, לדרגת בינוני, שלכך כל אדם יכול להגיע, וזאת גם הסיבה לכפילות שאם אתה לא מסוגל להיות צדיק לפחות אל תהיה רשע, ותהיה בינוני, אבל מעניין לציין שהרבי מלובביץ אמר, שבדרנו, ישנם כוחות רוחנים נעלים ביותר, וכאשר אנו קרובים כל כך לביאת המשיח, יכול כל אחד להגיע אפילו לדרגת צדיק.

tickמי אני? כיצד הזהה את מצבי האמתי?

        אחרי שהספקנו (רוב הקוראות) להתאכזב מעצמנו, שאנו רחוקים מדרגת הצדיק, ואפילו מדרגת הבינוני. ננסה בכל זאת להתעודד מעט.

        קודם כל רובינו הגדול שייכים לדרגת רשע וטוב לו, ( גם חרדים, וגם כאלו שרק צמים ביום כיפור) ורק לעתים נדירות קורה שיהודי מגיע למצב של רשע גמור.

        בפרק יא’ מסביר אדמו”ר הזקן, שדרגת “רשע וטוב לו” מחולקת לדרגות רבות מאד. רשע הוא אדם ששייך, לעבור עברה. קלה ביותר או חמורה ביותר,  עצם זה שהוא עובר עברה בפועל, הרע שבו מתבטה בשטח והוא נקרא רשע, אך מצד שני גם הטוב שבו הוא בגילוי, ומתבטה בכך שהוא מתחרט על מעשיו הרעים.

        בקבוצת הרשע וטוב לו, ניתן למצוא אנשים הקרובים מאד לדרגת בינוני, אנשים שרק לעתים רחוקות, קורה שהם מועדים קלות, ועוברים על עברה קלה, ומיד מתחרטים על מעשיהם, וחוזרים בתשובה. בקצה השני נמצאים אנשים השקועים בכל עברה אפשרית, אך לעתים מתעורר בהם רגשות מצפון קלים, שלא גורמים להם להשתנות בפועל, אך יסורי מצפון אלו, הם הדבר היחיד המפריד בינם לבין הרשע גמור.

        בין שתי, הקצוות האלו נמצא גם הרשע וטוב לו “הקלאסי”

        רשע וטוב לו הקלאסי מאפיין את מרבית האנשים שאנו מכירים, ניתן לזהות בהם בקלות גם את תכונותיהם הטובות וגם את אלו שפחות, שניהם נמצאים בגילוי, וכמו שאנו נוהגים לומר שלכל אחד ישנם מעלות וחסרונות.

        הרשע וטוב לו הקלאסי, הוא אדם המתנדנד, ברגע של עברה הוא נקרא רשע גמור, וכאשר הוא חוזר בתשובה הוא צדיק גמור.יש בו רגעים של טוב וקדושה בהם הוא דומה לצדיק, רגעי התגברות, בהם הוא דומה לבינוני, ורגעי משבר בהם הוא חוטא ואז הוא נקרא רשע, וגם רגעי חרטה בזמן החטא או לאחריו שהופכים אותו לרשע וטוב לו ולא לרשע גמור.

         הרשע וטוב לו מכיר את כל המצבים, ובכל רגע מחייו הוא נמצא בדרגה אחרת.

         כאשר יהודי מקיים מצוות ומעשים טובים בשמחה, הוא נמצא ברגע זה בדרגת צדיק.

         כאשר הוא מתגבר על עצמו, ועושה את רצון ה’, למרות שקשה לו בכך, הוא בדרגת בנוני.

         כאשר הוא חוטא, אך יסוריי מצפון מציקים לו, הוא בדרגת רשע וטוב לו, ואם הוא חוטא ללא יסורי מצפון, הוא בדרגת רשע גמור.

         על הרשע וטוב לו אמרו חז”ל “רשעים כל חייהם מלאים חרטות”

        שהם אלו, שמשתדלים להתנהג בהתאם, ולא תמיד מצליחים בכך. אנשים שחפצים להיות טובים יותר, אך מועדים לא פעם ולאחר מכן מצטערים, מתחרטים על מעשיהם, ומבטיחים לעצמם ששוב פעם לא יחטאו, אך לא תמיד מצליחים בכך.

        הרשע וטוב לו מאפיין רובינו, וכדי להצליח להתרומם ולשנות את עצמנו, בואו נבין קודם מדוע אנחנו כאלה?

        מדוע רגע אחד אנו שואפים להיות מלאכים? וברגע אחר אנחנו מוצאים את עצמנו מתנהגים כל כך גרוע?

        מאיכן נובע הרצון העז שלנו להתרומם? ומה כל הזמן מפיל אותנו בחזרה?

ההמשך בפרק הבא.

 להתחלת הלימוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

:bye:  :good:  :negative:  :scratch:  :wacko:  B-)  :heart:  :rose:  :-)  :whistle:  :yes:  :cry:  :mail:  :-(  :unsure:  ;-)